לדבר עם עורבים-פרקים 6+7 פרק כפול!!!

היא התעוררה לקרת ערב, גרונה היה יבש.
היא התיישבה על החול.
"אז את ערה, איך את מרגישה" שאל טראיילו
אליזבת הסתכלה אליו במבט מפוחד
"שד" פרצופה התעבת והיא הרגישה שקיא עולה במעלה גרונה.
"כן, שד" אמר נאנח.
היא הקיאה על החול בו ישבה וקמה מימנו, "למה,למה עשית לי את זה?!" אמרה וחיבקה את גופה הרועד.
לפתע הרגישה את בטנה בולטת יותר מהרגיל היא הרימה את שימלתה.
הבטן שלה התנפחה ונהייתה סגולה וכחולה.
"מה זה?! ,מה קורה לי " צרחה אליזבת למראה הבטן המזוויע.
"זהו הריון שדים, הבטן שלך תטפח בשבוע אחד לגודלה המרבי, היא תהיה סגולה וכחולה, את תרגישי מאוד חלשה ביומיים האחרונים את אפילו לא תוכלי לקום ממיטתך, התינוקת ניזונה מגופך ומנשמתך ,היא שותה את דמך זה יגרום לך לסחרחורות והזיות, היה לך חם בלילה וקר בבוקר וקרני השמש ישרפו את עורך ביום החמישי להריון אז תישתדלי להישאר בתוך הבית"
אליזבת הייתה משותקת,גופה רעד ,היא החזיקה את ביתנה בין ידיה. "לחזור…הביתה…" אמרה בגמגום, רק המחשבה על לחזור לביתה כשהיא בהריון מסוג זה זעזעה אותה, היא חשבה על ברון, איך הוא יגיב לבגידה שכזו, היא פחדה ממנו פחד מוות, אולי מרוב כעס הוא עלול עוד…להרגה?! האם הוא היה מסוגל?!, כשחושבים על זה הוא אדם מלא כבוד נפוח, אם יגלה על כזו בגידה, ועוד עם שד !הוא עלול לעלות אותה על מוקד בתרוץ למעשה כשפים ועיסוק בקסם שחור , הוא יקרה לה מחוללת….טראיילו דיבר וקטע את מחשבותיה.
"אל תדאגי, אני לא אתן לדבר כזה לקרות…אחרי הכול אני האבא של התינוק הזה, ואני אדאג ששניכם לא תיפגעו, את לא לבד בזה אני אקח חלק מהעול שלך, אני האזור לך להסתיר את ההריון מברון …"
"תצא לי מהמחשבות יצור אפל שכמותך" צעקה אליזבת והשליחה עליו חול.
"איך אפשר להסתיר הריון מהבעל שלך?! ומה אני העשה אם התינוק?! ברון לא יאמין שזה שלו, אם תוך שבוע היה תינוק הוא ישר יבין שיש פה משהוא לא טיבעי…ואתה יודע…שנינו זהובי שער…מה יקרה אם לתינוק היה שער בצבע שחור ?! הוא בטוח יגלה"
שקט השתחרר לאוויר.
אליזבת החלה לבכות, היא לא שלטה בעצמה, כול הכאב של הנישואים שלה לברון וההתעלשות שלה אם שד הכבידו אליה, היא לא יכלה להחזיק את הכאב הזה בבתן יותר.
טראיילו קם ממקומו וחיבק אותה.
"אני באמת מצטער" לחש לאוזנה.
אליזבת חיבקה אותו בכול כוחה, שד או לא הוא היה הגבר הראשון שהתנהג אליה בכזו עדינות אפילו אם הכול היה אשליה, זה היה הרגע המאושר היחיד שחוותה מאז הנישואים שלה.
"את טובת לב אליזבת, זה גורם למעשים שלי להיראות עוד יותר נוראים ומבחילים" אמר וליטף את שערה.
היא בכתה זמן מה ולבסוף נירגע ונרדמה בין ידיו, היא הייתה תשושה מכול הגילויים של היום,וגם…ההריון החל להשפיע על גופה,ידע טראיילו, למרות שלא תכנן זאת החל להרגיש אל אותה נערה שמשת מהים רגשות נשכחים, היא הזכירה לו נערה מלפני שנים רבות, אותה נערה הייתה אהבת חייו,היא הייתה אופה פשוטה באיזה כפר נידח ביער, הם נפגשו כול ערב בלב היער, משתעשעים אחד אם השני ,אך לילה אחד הזקנה הרכלנית של הכפר עקבה אחרי אהובתו, וראתה שהיא נפגשת אם שד , למחרת שרפו אותה חייה בכיכר הכפר. הוא לא סלח לעצמו מאז.
מה הוא חשב לעצמו ?!,לסבך כך את הנערה התמימה הזו בכזו צרה, האם לא למד את הלקח, בני האדם האלו ,כול כך אכזרים חשב לעצמו וליטף את פניה אשר היו לחות מדמעות ומים.
היום הוא ידע, היא חייבת לחזור לביתה אחרת באמת יתחילו לחשוד, והוא התחפש לאחד המשרתים באחוזה ויעזור לה בהריון.
כשהתעוררה נירא כאילו מחשבותיה שקטו והיא עיכלה את מצבה.
"טראיילו…אתה יכול להחזיר אותי הביתה עכשיו" אמרה בעייפות עצובה כאילו קיבלה את דבר מותה על המוקד.
טראיילו סיפר לה על תוכניתו ,היא לא אהבה את הרעיון לראותו כול יום עד סוף הריונה , אבל באמת שלא היה לה בררה, לא היה לה שום מוסג איך להסתדר אם סוג כזה של הריון .
התוכנית הייתה פשוטה. הוא יחזיר אותה לביתה כשהוא נושה אותה על ידיו ויגיד שהוא מצא אותה באחד החופים קרוב לביתו כשחיפש דגים למחקרו, הוא יתחזה לרופא מומחה למלות ים נדירות וישכנע אותם שהיא חולה במחלה מדבקת ומסוכנת מאוד אשר עלולה להתחיל מגפה אם לא מטפלים בה כראוי, ואז הוא התנדב לטפל בגברת באופן פרטני כמובן הכול בשם המדע והרפואה, בעלה כנירה איסע עם סירתו החדשה להפלגת מסחרה הראשונה כנהוג אצל סוחרים, זה אהיה מושלם, כך הוא לא יחשוד ששם דבר מוזר קורה לאישתו, בזמן שברון בחוץ,טראיילו יכשף קצת את המשרתות כדי שיזכרו רק פרטים קטנים ביותר הקשורים לליידי שלהם ולהריונה. אבל הבעיה היחידה הייתה בלילה שבו התינוקת תיוולד, לפי הכוכבים זהוא בדיוק היום בו הוא צריך להתייצב במעגל הירח. ליל הירח המלא של השנה המאה, כול מאה שנים , זהו המנהג של השדים, ואם לא יופיע ירדפו אותו עד שיהרגו ויעכלו את נשמתו, המעגל בירח הזה הוא מאוד חשוב גם באופן כללי והוא ידע שנחיחותו נחוצה, כוחות הצלים ורוחות האור מתחזקים ומתחילים להפר את האיזון, מסתובבים סיפורים בהם רוחות אור תפשו שדים ועקרו את ליבם, כך כוחם גדל. המחשה על כך זעזעה אותו. אבל עד שיוולד התינוק הוא יישאר לצידה להחזיק את ידה ובמקרה הגרוע ביותר, לחפור את קברה. המחשבה על מותה העציבה אותו
אליזבת הסכימה לתוכנית, וכך היה.

התוכנית עבדה כמתוכנן,ברון אכן נסע למסע סחר אם ספינתו החדשה והמשרתים האמינו לסיפורו והלכו אחר הרואתיו של טראיילו באופן עיוור.
אליזבת סבלה רבות, היא החלה להרגיש שינאה כלפי התינוק בבתנה, היא הרגישה את הוולד שותה את דמה וכוחה. כול יום הייתה מקיאה שלוש פעמים לפחות ורוב הזמן לא קמה מהמיתה, מרוב שביתנה גדלה במהירות עורה נמתח עד כדי כך שהחלו להיווצר קרעים וחתחים בגבה ובצידי בתנה, הכאב היה בלתי מתואר, כשהייתה בוכה, במקום דמות היה דם נוזל מעיניה.
טראיילו היה שר לה ומכשף את ליבה בכול ערב כדי שתוכל להירדם. והינה קרב ובא היום שבוא תלד המשרתות כבר החלו לרכל ביניהם על כך שהמגפה שתיאר כקצרה מתארחת יותר מהרגיל לכן דאג טראיילו ואמר שהיא כבר כימאת מוכנה לצאת ועוד מאט והיא תבראי לגמרי ,ליקרת ערב היום השישי סיפר לה טראיילו על המעגל ועל כך שלא יוכל להיות בלידה.
"אבל איך אוכל להסתיר את דבר הלידה, מישהוא צריך להוציא אותו…אתה יודע…משם למטה…" אמרה והסמיקה "וחוץ מזה אם שחכתה ברון חוזר יום למחרת ,איכן אסתיר את התינוק?"
יש משהוא בדבריה, חשב טראיילו לעצמו, הוא שכח מחזרתו של הבעל.
"בכשר ללידה כבר סחרתי רופא שימלא את מקומי, והוא גם יודע לשמור את לשונו, וכמובן שליתר ביטחון אכשף אותו מעט. לאחר שתלדי, הסתירי את התינוק עד אחזור, המעגל איקח יומיים, תגידי למשרתיך ולבעלך שעדיין חולה את ושהם אינם יכולים לשהות בחדרך, את התינוק שימי בתוך סלסה בארונך כך שכשיביאו לך ארוחת בוקר לא יראו אותו."
אליזבת הנהנה מפוחדת.
הוא הסתכל על פרצופה החיוור ועל העיגולים השחורים סביב עינייה ,מה עולל לה…מה עולל לה…לפתע הבין שהוא אכן אוהב אותה, אבל הוא ידע שהיא לא אוהבת שדים במיוחד אחר מה שעולל לה ,ליבה לא אהיה שלו לעולם.
לפתע היא חייכה אליו ,לקח הוא לא ציפה.
"הלווי והייתי יכולה לקרוא את המחשבות שלך כמו שאתה יכול לקרוא את שלי " אמרה.
טראיילו לא שלט בעצמו והתקרב לנשקה, היא ללא כוח הדפה אותו ממנה.
"אני לא יכולה טראיילו אני נשואה…" אמרה
"זה לא אפריע לך בפעם הראשונה " אמר בקטנוניות אפילו שידע שהוא כישף אותה וזה לא היה בתוך בחירה צלולה שלה.
"אין ספק שתמיד תהיה לי חשוב, אתה הגבר הראשון שהיה עדין איתי ,אבל…אני לא מסוגלת להיות אם שד, כבוד משפחתי ייהרס…וכבודי העצמי "
טראיילו השפיל מבטו "כרצונך".

ביום השישי עזב את אליזבת אם הרופא המחליף , הלידה הייתה קשה ונמשכה זמן רב, לבסוף יצא תינוקת.
אליזבת החזיקה את התינוקת בין ידיה, עיניה היו סגולות כמו שלה, אבל שערה השחור הזכיר לאליזבת מה היא באמת, היא חצי שד, חצי מפלצת. רגשות מעורבים החלו לעלות בליבה, ופחדים החלו להציף את ליבה.
…היא שמע סיפורים על שדים שהכניסו בנות אדם להריון רק כדי לקבל את הילד ולאחר מכן אכלו את נשמת בת האדם …וגם אם זה לא נכון …מה יקרה אם טראיילו יירצה שהיא תשמור את התינוקת, היא ידע שלא תוכל לאהוב חצי תינוקת…ואם ייגלו על כך ברון והאחרים,יוציאו אותה להורג…וכך חשבה כול הלילה הנה והנה, יום למחרת ניסתה להרוג את התינוקת ולהטביע באמבט, אך ניסיון זה נכל כישלון, הילדה רק צחקה בתוך במים מחייכת אל אימה,לאט ערב חשבה על פיתרון יצירתי, היא יכולה להשאיר את התינוקת ביער הקרוב לאחוזה כך היא כבר תדאג לעצמה או תמות . לרגע עבר במוחה של אליזבת קצה של רחמים כלפי ילדתה, אבל רגע זה עבר מהר כשנזכרה בפניו הכעוסות של ברון.
בלילה לבשה את גלימתה והתגנבה החוצה, היא השאירה את התינוקת על הצוק הנשקף לנהר שטח רוח העורבים, שערה השחור של התינוקת הזכיר לה אותם והיא ידע כמה עורבים אוהבים בשר אדם, המוות שלה היה מהיר, חשבה לעצמה, וכשהניחה אותה על אדמת היער דמעות נזלו לאורך פרצופה ,שם היא הבינה שלמרות שהילדה עלתה לה בכול כך הרבה כאב ולמרות שהיא חצי שד, היא אכן אהבה אותה, אחרי הכול היא פרי ביתנה, אבל היא גם ידע שאין בידה לשמור אותה. "מצטערת שזה מסתיים ככה ,אבל אין לי בררה ,זה או את או אני" אמרה אליזבת לבשה את כובע גלימתה השחורה ורצה חזרה לאחוזה.
יום למחרת כשהשמש רק עלתה לשמיים, טראיילו האיר את אליזבת משנתה המפוקפקת.
"איפה? איפה הילד שלי" אמר בהתרגשות
"ילדה, יש לך ילדה" אמרה בעצה והשפילה מבטה.
"מה קרה, היכן היא? " שאל אבל כבר ידע את התשובה.
"למה שמת אותה ביער?! את יודעת כמה זה מסוכן לשדים בזמננו, כרגע הייתי במעגל ו…" אליזבת סטרה על לחיו.
"לא אכפת לי מענייני השדים שלך ואני לא רוצה שום כשר לילדה הזו, אתה בטח כבר ראית במחשבות שלי היכן שמתי אותה אז אתה פשוט יכול ללכת לקחת אותה משם אם אתה כול כך רוצה אותה, אבל אני…אני לא רוצה לראות את הפרצוף השדי שלכם בשטח אחוזתי יותר לעולם אתה שומע?!" צרחה אליזבת והחלה לבכות.
טראיילו חייך אליה חיוך עצוב וליטף את שערה.
"את אהבת אותה הא?! ואת גם אהבת אותי"
הוא קם וניגש לחלון.
"תיצאי היום מהחדר שלך תגידי לכולם שהבראת לגמרי ושאת לא מסוכנת יותר, לכי לשבת בגן ,שלא יתחילו לחשוד" הוא שתק לרגע ואז הוסיף.
"אני מצטער על כול מה שעשיתי לך אבל לא על האהבה שלי אלייך ועל הלילה הראשון שהיה לנו ביחד, כי הוא היה אחד הלילות היפים בחיי ,אבל את לא צריכה לדאוג, זו הפעם האחרונה שתראי או תשמעי אותי אליזבת וזוהי מילתי אלייך, חוזה של שדים אי אפשר להתיר.." אמר ונעלם אם קרני השמש.
אליזבת בכתה את נשמתה "אני אוהבת אותך טראיילו " מלמלה שמע תישמע אותה אחת המשרתות, השמש הייתה יפה היום כמו באותו יום שקמה אחרי שקיימו אהבה., חשבה לעצמה