זכרונות ילדות – פרק אחד-עשרה

גוון קפאה בזמן שפולי הלכה על הקורה. אף אחד מהילדים האבודים לא העז לנשום.
"אני מקווה שפיטר יספיק להציל אתכם בזמן." היא אמרה, ובלי שאף אחד עשה משהו היא קפצה מקורה אל המים.
"פולי!" גוון רצה והביטה בים. פולי נעלמה אבל הגלים הראו שהיא פגעה במים. כל הפיראטים צחקו מאחוריה.
"אם היא לא היתה מתה עכשיו הייתי יכול לעשות ממנה פיראטית מצוינת." אמר סמי.
גוון היתה על סף דמעות, אבל היא הכריחה את עצמה להירגע. היא לא תבכה בפני הפיראטים שרצחו את אחותה.
רק מה שלא היא ולא הפיראטים ידעו הוא שפולי חיכתה מתחת למים עד שהפיראטים יפסיקו לחפש אותה במים והיא תוכל לעוף ולחפש את פיטר.
מאז הבית של זיק היא שמרה להב של פגיון שבור שלקחה ממנו בלי ששם לב. בזמן שהלכה על הקורה היא שחררה בזהירות את ידיה, וכל מה שנשאר היה לחכות. היא פרצה בצחוק מתחת למים כשחשבה כמה קל זה היה.
בסוף הפיראטים שכחו את פולי וחזרו להתעסק בשאר הילדים, למזלה של פולי. היא היתה חייבת לנשום.
היא מיד עפה לחפש את פיטר. היא ראתה אותו ואת זיק עפים לעבר הספינה ונופפה להם באושר. "פיטר! זיק!"
פיטר עף אליה, זיק ריחף מאחוריו ושלך לה מבט מצטער, בערך. פולי שמה לב שבראשו היתה חבורה שלא ראתה קודם.
"איך ברחת מהם?" שאל פיטר וחייך.
פולי נעצה מבט בזיק. "למה גם הוא כאן איתך?"
"הוא בא לעזור לי לשחרר את כולם."
"זה די מוזר, הרי בגללו הפיראטים תפסו אותי מלכתחילה."
פיטר הסתובב. הניצוץ שהיה בעיניו היה הפעם של כעס. "מה?"
זיק חשב אם כדאי לו להתנצל, אבל הוא לא התכוון להשפיל את עצמו מול ילד. "ככה אני החלטתי קודם, ועכשיו אני מחליט לעזור לכם להציל את כולם."
פולי נאנחה. "בסדר. אנחנו באמת נצטרך את העזרה שלך, הולך להיות לנו כאן קרב אמיתי."

הפיראטים החליטו שהם יזרקו את הילדים לפי סדר: קודם פולי היתה, עכשיו מאט, לוריס, מייקי וכולם עד שגוון תהיה אחרונה.
להיות אחרון זה הכי מייסר, אתה צריך לראות את חבריך הולכים לפניך וטובעים בזמן שאתה מתייבש בשמש וכמעט עיוור מרוב בכי. בינתיים גוון עוד לא בכתה, בינתיים.
הפיראטים קשרו את עיניו של מאט והתחילו להוליך אותו על הקורה. הוא עדיין בכה אבל התקדם לאט.
"יש לך שלוש שניות, ואז אתה קופץ." אמר סמי כמאט הגיע לסוף הקורה. "אחד, שתיים, ש – "
קריאת תרנגול מוכרת קטעה אותו. פיטר הופיע על הסיפון.
"פיטר!" קראו כולם, הפעם משמחה. אף אחד לא שם לב שמאט נעלם, או שפולי ישבה ליד כולם והתחילה להתיר את הקשרים של כולם.
"פן!" צעק סמי ותקף את פיטר. הוא צחק את הצחוק הלבבי שלו והתחמק.
גוון הרגישה שמישהו נוגע בה מאחור. היא הסתובבה וכמעט צרחה כשראתה את פולי. "את חיה!"
פולי חייכה וחתכה את החבל שקשר את גוון. "לא רק לפיטר יש תעלולים טובים."
גוון חייכה, רצה וחטפה מאחד הפיראטים את החרב שלו. היא בעטה בו והוא נפל למים.
"הם השתחררו!" קרא סטרקי ותקף את אלכס. הוא נעץ את קת החרב שלקח בבטנו של סטרקי ובעט אותו למים כמו הפיראט שגוון בעטה בו.
סמי כיוון על גוון את האקדח שלו, אבל שוט גרם לו להפיל אותו. זיק הצליף בו שוב עם השוט וחייך.
ומיד פרץ הקרב השלישי ביומיים האלו. אחרי תקיפה אחת גדולה של כולם הם הצליחו להפיל את כל הפיראטים, או שהם ברחו בפחד.
פיטר קרא את הקריאה שלו בקול הכי חזק שהיה לו. כולם חזרו אחריו וצחקו, אפילו זיק.
"טוב, עם הפיראטים האלה גמרנו." אמר פיטר. "לפני שנטפל באדומי העור בואו – "
הוא שתק כשקרא כדור אור קטן מעופף לעברו – טינקרבל. היא עדיין החזיקה במשחה שגוון נתנה לה והחזירה אותה לה.
"שחכתי מהמשחה בכלל! תודה, טינק." גוון התחילה למרוח את המשחה על הפעים של פולי. היא נשכה את שפתה אבל לא אמרה כלום.
"עוד משהו קרה, טינק?" שאל פיטר. הפיה הקטנה הנהנה.
"מה היא אמרה?" שאלה פולי, שכל ידיה היו מרוחות במשחה.
ידיו של פיטר נקפצו לאגרופים. "היא אומרת שהפיראטים כבר הספיקו להגיע לבית שלנו, עכשיו הם נמצאים בו. לא נוכל לחזור אליו יותר."