זכרונות ילדות – פרק עשר!

גוון פחדה פחות ממה שהיא עצמה ציפתה, עד שהיא ראתה את פולי נגררת לעברה ונקשרת בסוף השורה הגדולה.
גוון היתה בקצה הימני ביותר. למרות שהשתדלה לשמור על קור רוח היא רעדה מפחד.
לידה היה את נחל-שקט, לידו רוז, אליסה ולוריס. כולם הצליחו לשמור על קור רוחם, נחל-שקט ולוריס היו הכי טובים בזה, הרי בחיים לא תמצאו אינדיאני מפוחד.
ואז היה את מאט. הוא לא ניסה אפילו להיראות רגוע והיה על סף בכי, הפיראטים הביטו בו וצחקו.
לידו היתה מלורי. היא שמרה על פנים נטולות הבאה לגמרי.
ולידה היה את אלכס. הסיבה היחידה שהוא היה לחוץ היא שחבריו עמדו להיזרק למים.
לידו ישב מייקי, שנראה זועם בפתאום. הוא ניסה לתקוף את הפיראטים עד שאלכס שכנע אותו להפסיק.
לידו ישב אנדרו. הוא נפל כשקשרו אותו והתעלף, אבל מידי פעם עיניו נפקחו.
לידו ישבה אוולין, שנשמה עמוק כדי להישאר רגועה, אבל זה לא עזר לה. היא היתה לחוצה ומפוחדת.
ובסוף היתה את פולי. היא לא נראתה מפוחדת ולא כועסת כמו מייקי אלא רק מאוכזבת. נמאס לה שכל מי שהיא נותנת בו אמון פוגע בה, קודם טינקרבל ועכשיו זיק. בסתר ליבה גוון רצתה לקבל מעט מהאומץ שהיה לאחותה.
סמי עבר ליד כל אחד מהילדים ובעט בו בחוזקה. כשהוא הגיע לאנדרו הבעיטה רק גרמה לו להתעורר.
"אז מי רוצה ללכת ראשון על הקורה?" הוא שאל ועיניו ננעלו על פולי. הוא נקש באצבעותיו ופיראט אחד הרים את פולי. "היא היתה אמורה ללכת עליו עוד אתמול."
"לא!" גוון נאבקה בחבלים שקשרו אותה בטירוף. היא אפילו לא חשבה על פולי, אלא פשוט לא רצתה לראות אותה הולכת על הקורה לפניה וטובעת.
סמי הביט בה וחייך. "אז את רוצה להיות הראשונה?"
גוון הנהנה בקושי. הפיראט שהחזיק בפולי הוריד אותה וקרע בקלות את החבל שחיבר אותה אל השאר.
פולי הנידה בראשה. היא רצתה פשוט לגמור את זה, כמו גוון היא לא היתה מסוגלת לראות את אחותה או כל אחד אחר הולך על הקורה.
היא חייכה ובעטה ברגלו של סמי.
עיניו של סמי רשפו כמו ביום הקודם. הוא מיד ציווה על הפיראט להוריד את גוון ולקשור את עיניה של פולי, כך שתיפול מהר יותר אל המים.
עכשיו הילדים האבודים התחילו להיאבק. חוץ מאליסה אף אחד לא הצליח לפגוע בפיראטים, ואליסה רק התחככה עם רגלו של סמי.
"תפסיקו!" למרבה הפלא של כולם, הפקודה באה מפי פולי. "אתם רוצים למות בדרך כואבת יותר מליפול לים?"
כולם שתקו. אף אחד מהם לא הצליח לחשוב על דבר כואב יותר וחוסר הידיעה היה יותר מפחיד.
סמי חייך וגרר את פולי לקורה. כבר כשהיא דרכה עליה הקורה התנדנדה.
"קדימה." דחק בה סמי.
זהו זה. אין לה דרך חזרה.
פולי נשמה נשימה עמוקה והתחילה ללכת על הקורה.

"בבקשה! אתה חייב לעזור לי לשחרר את כולם!" צעק פיטר על זיק.
זיק נאנח. "אני לא מסוגל. כל המעמד שלי כאן – "
"תעזוב את המעמד שלך! אם הפיראטים ימותו תהיה לך בעיה אחת פחות, ותוכל גם לגור בספינה שלהם."
זיק חשב על זה ואז חייך. "אז רק תביא לי את זה."
פיטר נאנח והניח בתוך כף ידו של זיק את שקית אבקת הפיות הקטנה. זיק איבד לפני שנים את היכולת שלו לעוף.
"אז אתה מוכן לעזור לי?" שאל פיטר.
זיק הנהן. "כן, ואתה יודע מה?"
"מה?"
זיק חייך חיוך מעט זדוני. "אני חושב שאתה מתחיל להתבגר."