פתאום ביום אביב -פרק שביעי

"ברוך השם הן נושמות"! שמעתי קול של אישה
"איזה מזל "שמעתי קול של גבר
"בוקר טוב חמודות ,בואו קומו"אמרה לנו האישה
פקחתי את עייני .."היי מי את?"שאלתי והחבאתי את דיאנה
"אני איווט נעים מאוד"אמרה והושיטה את ידה בשביל לעזור לי לקום
"מה אתן עושות פה בנות?"שאל האיש
"חיפשנו מקום להתחבא.."אמרתי
"איפה אמא ואבא"?שאל
"אחי,אבי,ואמי נהרגו "..יותר נכון אחי נפטר ואבא ואמא נהרגו.."הוספתי
"ואת?"שאל את מדלן
"אמא נהרגה לפני ארבעה חודשים "אמרה בעצב רב
"מי התינוקת?"שאלה האישה
"אחותי"אמרתי והוספתי"אני אן ואחותי התינוקת זאת דיאנה"
"ואני מדלן"אמרה מדלן
"אני ישראל"אמר האיש
"אנחנו בעל ואישה יש לנו בן בערך בגילך בבית שמו יוסף .."חייכה
"יש לכם בית?"שאלה מדלן
"בית מחבוא.."אמרה "מהר בנות בואו איתנו נאמץ אותכם אלינו "אמרה וחיבקה אותנו חזק
הלכנו עם האישה הנחמדה ובעלה..ושוב תקווה לחיים עלתה ..מצאנו כמו שני הורים שידאגו ויטפלו בנו .שהגענו אל ביתם הופיע הדבר היפה ביותר שראיתי..יוסף הוא היה יפה תואר .שערו שחור משחור ועיניו כחולות כים .
"שלום לכן"אמר יוסף ונשק לי ולמדלן על ידנו
"שלום נעים לי מאוד אני אן"אמרתי
"ואני מדלן"אמרה מדלן .
"היכנסו הרגישו בבית". אמרה איווט "יוסף אנחנו מאמצים אותן אלינו "אמרה ולקחה מידי את דיאנה והאכילה אותה בבקבוק חלב חם ששמרה למקרה חירום..
"בואו הראה לכם איפה להתחבא"אמר יוסף
באנו אחריו ונכנסנו אל מין כוך קטן שבו התחבאנו הרבה זמן.
התחברנו אחד אל השני מאוד .בזמן שהתחבאנו יכלנו להתחבר והיה לנו חמים ונחמד ..תמיד הזכירו לנו ..לא לצאת מהמחבוא לא משנה מה .
לילה אחד..שמענו קולות חזקים בחוץ של יריות ..
דיאנה בכתה .סתמתי לה את הפה שלא ישמעו אותה..בבוקר יצאנו מהמחבוא..על פתח הדלת של הבית שכבו איווט וישראל..
"אויי אמא אבא".אמר יוסף ובכה ..
"בואו נברח מכאן…!"אמרתי וברחנו
רצנו מהר ככל האפשר מנסים להתעלם מהזוועות הקשים ביותר שם עד שמדלן נפלה והשתעלה ..מה יהיה עכשיו ??