אור ואש – פרק אחד

~איקסן~
כשאיקסן הציל את הנערה, הוא לא ציפה שיכלאו אותו.
הוא בסך הכול הסתובב בשוק וראה איש גדול גוף לוקח אותה הצידה. זה היה יכול להיות מחזה רגיל – הרי שניהם נראו דומים מאוד, כאילו הוא אבא שלה, אבל איקסן שם לב לפגיון שהיה מוצמד לצווארה.
אז הוא עקב אחריהם. אחרי שאף אחד בשוק לא ראה אותם האיש קשר את ידיה של הנערה מאחורי גבה. הוא גרר אותה לכרכרה שחנתה מולם והיא ניסתה להתנגד.
שנייה לפני שהוא הצליח להכניס אותה לכרכרה האיש קרס. גופו העלה עשן.
הנערה בהתה באיקסן. הוא חייך והוריד את ידו שהייתה מורמת. "את בסדר?"
היא הנהנה ולא אמרה כלום. איקסן שיחרר את ידיה ופנה ללכת.
"רגע, אתה הולך?" היא שאלה.
הוא הנהן והתחיל ללכת, אבל קבוצת סוסים הגיע וחסמה את דרכו.
האנשים שהיו רכובים על הסוסים ירדו ותפסו אותו. הנערה ניסתה לגרום להם לעזוב אותו אבל הם היו חזקים ממנה.
"תעזבו אותו!" היא צעקה.
האיש היחיד שלו החזיק בו ירד מהסוס שלו. הוא נראה בדיוק כמו הנערה – שיער בהיר מאוד, עיניים בהירות גם כן ושיניים לבנות מושלמות, הם נראו כאילו שאם יביטו בהם ישירות מי שהביט יסתנוור. "מצטער, אבל אי אפשר."
"למה?" הנערה שאלה.
הוא חייך. "כי הרגע תפסנו את המבוקש הגדול ביותר בכל הממלכה, יליד האש."
הנערה בהתה באיקסן בתדהמה. הוא כבר נכבל בשלשלאות ומישהו העלה אותו על אחד הסוסים. הם התחילו לרכב לעבר מבצר שנראה כאילו הוא זוהר.
האנשים לקחו אותו והעלו אותו עד הקומה האחרונה במבצר והכניסו אותו לתא הכלא שהוא נמצא בו עכשיו.
איקסן אסף אבנים מרצפת התא והתחיל לזרוק אותם על הדלת. כל פעם שזרק חשב במוחו על התכונות הרעות שלו.
טיפש. את האבן הזאת הוא זרק לא ממש חזק.
דוחף את האף שלו לכל מקום. הוא זרק חזק יותר.
יליד אש. האבן הזו יצרה שקע בדלת. הוא ניחש שהרעש של האבן הפוגעת בקיר הגיע עד לקומה הראשונה.
הדלת הפתחה. הוא היה בטוח שאחד השומרים בא להכות אותו על הרעש, אבל הנערה ההיא נכנסה במקום.
"אתה זורק חזק." היא חייכה.
הוא התעלם. "מה את עושה פה?"
היא הזעיפה מעט פנים. "רציתי להודות לך. אם לא היית מציל אותי הייתי עכשיו קשורה באיזה מרתף חשוך בזמן שהחוטף שלי מחכה לכופר."
הוא נאנח והושיט את ידו ללחיצה. "היי, איקסן. כמו שהבנת אני יליד האש."
היא לחצה את ידו. הוא הרגיש כאילו התא הקטן הואר מעט. "היי, קיר. ילידת האור."