לנשום?

הלב שלי דופק חזק… בום- בום -בום.. הוא לא מפסיק ,אני ממשיכה לרוץ כאילו אני בורחת ממשהו ,ממישהו …אבל אף אחד לא רודף אחריי, אין לי מי שירדוף אחרי. אני מרגישה שאני צריכה להמשיך לרוץ לברוח.. מפה, משם מהכול שאם אני לא אברח זה יקרה.. אני מרגישה גוש בגרון הוא תקוע, הדמעות לא נופלות הן פשוט נתקעו הן ממלאות לי את העיניים עד שאני לא יכולה לראות יותר.
להמשיך לרוץ? להמשיך לברוח מהמציאות? או להתמודד, לעמוד מול הפחדים להילחם, או שפשוט לוותר..
לחשוב על עצמי? או לחשוב על אחרים? לעשות דברים לטובתי או שלהמשיך להתעלם מהצרכים שלי? אני מרגישה איך אני לאט לאט נבלעת לאדמה, נעלמת לצללים, כאילו אני לא קיימת יותר… כאילו לא הייתי קיימת מהתחלה .. יש לחיי משמעות? או שאני סתם בזבוז של זמן ומקום? אין לי חלום, אין לי משהו שאני טובה בו, אין משהו שאני רוצה, לכל נשימה שאני לוקחת אין לה משמעות והיא מבוזבזת.
למה אני מתעוררת כל בוקר? בשביל מה? יש מטרה? יש משהו שאני אמורה לעשות, להשיג בחיים האלה? למה התעוררתי היום? למה הגעתי לעולם? למה אני חייה? אלה שאלות שעוברות לי בראש בזמן שאני ממשיכה לרוץ.. אני לא מרגישה את הרגליים אבל אני לא יכולה להפסיק לרוץ, קשה לי לנשום, אני נחנקת, אני מרגישה שאני טובעת לאט לאט ואף אחד לא שם לב, אני לא שם אבל אף אחד לא שם לב, אף אחד אף פעם לא ישים לב…
למה התעוררתי היום ?