זכרונות ילדות – פרק שבע

גוון הרגישה שלוקחים אותה וקושרים אותה לסלע. היא הרגישה את המים שהגיעו עד כתפיה אבל לא ראתה כלום, כנראה מישהו כיסה את עיניה.
"פיטר?" היא לחשה בפחד.
מישהו הוריד את כיסוי העיניים שלה. היא ראתה את פיטר קשור לצידה, מחייך.
"פיטר?" היא לחשה שוב.
פיטר קרץ לה. "אל תדאגי, זה בסדר."
היא לא הבינה מה בדיוק היה בסדר. האינדיאנים עמדו מאחוריה על המשמר, המים כבר הגיעו לסנטר שלה והיא שאפה יותר מדי מים לריאות. אם לא יגיע הסוף שלה עכשיו זה יהיה נס.
"אתה לא פוחד למות?" היא שאלה.
פיטר נשם עמוק. הוא נראה כמו פסל של ילד מנקודת המבט הזאת. "למות, זאת ההרפתקה הגדולה של החיים*."
גוון לא ידעה מאיפה פיטר המציא את המשפט הזה, אבל הוא נסך בה אומץ. אם היא תמות זה לא יהיה כשהיא מייללת כמו ילדה קטנה.
המים כבר הגיעו לאפה. עוד מעט היא לא תוכל לנשום.
המים כיסו את אפה. היא הרגישה שהריאות שלה עמדו להתפוצץ, ואז היא שמעה יללת זאב מוכרת. אותו קול שפולי היתה קוראת בו בשמחה בתקופה שהייתה תינוקת.
היא עמדה להתעלף, אבל הצליחה לראות את הילדים האבודים מסתערים על האינדיאנים כמו ביום הקודם. אלכס שחרר אותה ואת פיטר, שנראה הרבה יותר טוב ממנה. הוא הצליח לרחף כדי שהמים לא יכסו אותו, גוון לא.
"גוון!" פולי עפה עליה וחיבקה אותה. היא רעדה וידיה דיממו.
"מה קרה, פולי?" גוון שאלה.
"לא ממש הצליח לי עם החרב, אז נשארתי עם הקלע." פולי פגעה באינדיאני, והקלע חתך עוד את ידיה.
"איך בכלל הגעתם לכאן?" כל האינדיאנים נפלו למים, וכולם התחילו לחזור למחבוא.
פולי חייכה. "השניים האלה, נחל-שקט ולוריס, הם פשוט נכנסו למחבוא ואמרו שהאינדיאנים עושים לכם מארב."
גוון הופתעה. למה לבת של רופא האלילים ולבן של ראש השבט להזהיר אותם?
היא נאנחה והביטה בידיה המדממות של פולי. אם הן לא יעשו עם זה משהו מהר הפצעים יזדהמו. "טוב, בואי נחזור למחבוא."
פולי הנהנה וכבר התחילה לעוף בחזרה. כשהיא נחתה הדם שלה יצר שביל על האדמה, אבל היא לא שמה לב. הבנות נכנסו למחבוא.
אחרי שגוון ופולי הגיעו פיטר התחיל לתחקר את לוריס ונחל-שקט, שמסתבר שעדיין נשארו במחבוא עד שכולם חזרו.
פיטר לא היה טוב בשאלות, אז הוא נתן לגוון לשאול.
"למה הזהרתם אותם לגבי המארב?" היא שאלה.
נחל-שקט אמר משהו שגוון לא הבינה, אבל השאר כן. כולם כבר הספיקו ללמוד את שפת האינדיאנים חוץ ממנה. אפילו פולי הבינה אותה.
"הוא אומר שהאינדיאנים תכננו להרוג אתכם, שזה לא היה חלק מעוד משחק." תרגמה מלורי.
גוון נאנחה. זה כבר היה ברור לה. "אבל למה הם רצו להרוג אותנו?"
נחל-שקט אמר עוד משהו, וכולם קפאו. פולי נצמדה לגוון והכתימה את החולצה שלה בדם.
"מה? מה קרה?" גוון שאלה.
אליסה בלעה רוק. "הוא אומר שהאינדיאנים חתמו על הסכם שלום עם הפיראטים, עכשיו כולם נגדנו, וזאת מלחמה אמיתית."