half a heart – פרק 3

"אני..אני לא מרגיש טוב" אני ממלמל שוב ולוקח עוד חתיכת נייר טואלט.
"מסכן" אמר לואי בזמן שקינחתי את אפי בצליל מחריש אוזניים.
"אני חושב שאני אחזור הביתה" אני אומר מנסה לא להסתכל יותר מדי על לואי ויוצא מתא השירותים בגב כפוף, כשלואי נשאר שם ישוב על הרצפה, חסר אונים.

"תענה, נו תענה כבר!!" אני מלמל בזמן שהטלפון צמוד לאוזני ומשמיע צלילי חיוג.
"השיחה מועברת לתא הקולי, השאר הודעה אחרי ה..ביפ!" אומרת המזכירה הקולית.
"היי לואי, אני יודע שלא נפגשנו המון זמן, בערך שבועיים אני מקווה שאתה לא כועס עליי…תקשיב…אני רציתי לספר לך משהו..אני…אמממ..אוהב..אות…" התחלתי לומר ואז נאנחתי בעצבנות ומחקתי את ההודעה מהר לפני שתישלח.
נשכבתי על המיטה בעצבנות כשראשי נחבט בקיר, לא מייחס לזה חשיבות רבה ונאנח ביאוש.
עוד פעם הצליל העליז של השיר האהוב מתנגן בחדר, מסמן שיש לי שיחה.
"הלו?" אני חוטף את הטלפון ועונה לשיחה.
"היי הארי, זה לואי. התקשרת אליי?" קולו של לואי נשמע מבעד לקו.
"אני? זה כנראה היה בטעות" אני אומר ומנתק מהר לפני שלואי יגיב לדבריי.
היאוש והכאב אוכלים אותי כבר מבפנים, אני מרגיש שאני מאבד את שפיותי.
יש לי רעיון, רעיון לא רע האמת.
אני מתיישב ליד שולחן הכתיבה שנמצא בקצה החדר המרווח ונדחף על כיסא העץ.
מוציא דף נייר צחור ונקי ומתחיל לכתוב.
אני כותב הכל, הבכי, האהבה הנסתרת, התחושה הרעה, השקרים…לא מסתיר דבר.
אני מקפל את הדף ומבשם בטיפת בושם ריחנית, טומן את מכתב עמוק בתוך מגירתי.
אני מרגיש נפלא,כאילו אבן גדולה ירדה מליבי.
התקופה הזאת לא תימשך הרבה זמן…