פרק 8-הפנימייה

"שחר!!" צעקתי לו אבל הוא כבר עזב.
נפלתי על הרצפה בכיתי כל כך הרבה.
פתאום הרגשתי שמישהו מחבק אותי זה היה עמית .
"מה קרה ?" ניגב לי את הדמעות.
"שחר אולי הוא צודק אולי עומרי לא ישרוד כל כך הרבה זמן ויבגוד בי אני מבולבלת"
"די אל תבכי אני כאן את אף פעם לא לבד תרגעי"
"מה אני יעשה?"
"את אוהבת אותו?"
"כן…" עניתי בלי להסס .
"אז תסמכי עליו"
"תודה עמית שאתה תמיד כאן"
"תמיד !"צחק.
חיבקתי אותו.
-נקודת מבט עמית-
כואב לי לראות אותה ככה,היא באמת מדהימה והיא מרגישה שהאדם הכי חשוב לה,השאיר אותה לבד,הוא אח שלה,אני לא מבין איך הוא עושה לה את זה.
נכנסתי לחדר שלנו וראיתי את שחר שוכב על המיטה בוהה בתקרה ואת עומרי בצד השני.
"שחר בוא שנייה"
הוא בא איתי.
"מה?"שאל.
"שחר תקשיב אתה הורס אותה"
"את מי?"
"את רומי שחר אתה באמת חשוב לה ואתה פשוט מתנגד לה כולם אומרים לה שהיא השתגעה אבל לך תדע אולי היא באמת שינתה אותו אתה הורס איתו חברות ואת הקשר בינך לבין רומי פשוט הורס! אתה הורס גם את רומי אתה יכול לפגוע בעצמך כמה שאתה רוצה אבל אתה לא מבין שבינתיים מי שפוגע בה זה אתה ולא עומרי! אתה לא רואה את זה?!"
-נקודת מבט רומי-
דיברתי קצת עם קורל ומעיין רצינו לעשות משהו.
"נו רומי את שרה מהמם זה ישפר את ההרגשה שלך!"
"לא לא נראה לי.."אמרתי.
"נו רומייייי" צעקה מעיין.
"להקה?באמת?!" צחקתי.
"נו בבקשה תמיד רציתי לעשות להקה!!"
"אוףףףף נראה כבררר" השתכנעתי טיפה.
אני באמת אוהבת לשיר,אבל לא נראה לי ..
"בואו לבריכה" אמרה קורל.
״אין לי מצב רוח " צעקתי.
"אף פעם אין לךךךך" צעקה קורל.
"שקטטט" זרקתי עליה כרית.
"שקט את" זרקה עליי כרית בחזרה,זה נגר למלחמת כריות ביני לבין קורל.
מעיין צחקה "בואוו כבר בטטותתת"
"טוב טוב" אמרתי.
התארגנו ויצאנו .
התמקמנו בכיסאות השיזוף,פתאום משום מקום מישהו לקח אותי וזרק אותי לבריכה.