זכרונות ילדות – פרק שש

כשהם חזרו לבית זאת היתה הפעם הראשונה שגוון ראתה את פיטר מתנהג כמו מבוגר.
כמובן שבתור ילד שנולד בתחילת המאה העשרים פיטר נשאר עם מנהגי התקופה, והוא הציע להצליף בפרקי אצבעותיה של פולי בתור עונש, כמו מורה קפדן. פולי, שמעולם לא הוכתה, לא הבינה למה גוון מתאמצת כל כך לגרום לפיטר לוותר לה.
כמובן שכמו כל הילדים פיטר היה יכול לריב שעות ארוכות, אבל גוון היתה עקשנית לא פחות. גם הילדים האבודים, שמידי פעם זכו גם להצלפות במקרה שלא העמידו פנים במחזה הדמיוני של פיטר, היו לצידה. בסוף פיטר וויתר.
"הולכים לישון, חיילים." הוא אמר וכבר נשכב על מיטתו. "גוון, את יכולה לישון במיטה של וונדי."
היא הנהנה. היא חייבת לשחק במשחק התפקידים התמידי של פיטר אם היא רוצה לצאת מהמקום הזה בשלום.
"ואיפה אני אישן?" שאלה פולי.
פיטר גירד בראשו. הוא לא תמיד חשב קדימה.
"את יכולה לישון בערסל הישן של מייקל." הציע מאט והצביע על ערסל שנתלה מעל למיטה של וונדי (או של גוון, נכון לעכשיו). "את המשקל שלי הוא לא החזיק, אבל אולי שלך כן."
במקרה רגיל כולנו יודעים שערסל שנבנה להחזקת ילד בן שלוש לא יחזיק את משקלה של ילדה בת חמש, אבל פולי היתה קטנטונת יחסית לגילה, ושלדי העלים שחיברו את הערסל נדבקו בשרף עצים כמו בגדיו של פיטר.
אחרי שכולם התמקמו וכבר התחילו לנחור פיטר יצא לשמור מחוץ לבית. הוא הצליח להחזיק כשלוש שעות עד שנרדם, והפריע כמו תמיד לדרך של פיות שיכורות בחזרה הביתה מהילולות. כל ילד שהיה מפריע לפיות היה מקבל מכה הגונה, אבל מכיוון שזה היה פיטר הן רק משכו באפו, כמו כל לילה.
טינקרבל, שהייתה הפיה היחידה שלא השתכרה, עמדה על ראשו של פיטר ושמרה במקומו. למרות הצער על כך שתוכניתה נכשלה הרגש שמילא אותה כרגע היה דאגה לפיטר.
זיק היה היחיד שראה את טינקרבל שומרת. מאז המריבה שלו עם פיטר הוא בוחן את הבית שמתחת לאדמה כל לילה כדי להחליט אם הילדים האבודים הם ראויים שילחם לצידם.
בינתיים הוא שמר על ניטראליות. הוא לא היה רוצה לפגוע בקשר שלו עם הפיראטים או עם האינדיאנים, ובמיוחד לא להפוך לחייל של אף אחד. ברגע שיתחולל קרב אמיתי הוא יחליט באיזה צד להיות.
בסוף נמאס לו להביט בטינקרבל והוא חזר לביתו, השוט שלו מגולגל על כתפו והחרב שלו שלופה, כמו מבוגר שגמר יום עבודה ארוך.

בבוקר פיטר לקח את גוון לראות את בנות הים. פולי בחרה להישאר עם הילדים האבודים שלימדו אותה להילחם עם חרב וקשת כמו לוחמת אמיתית.
גוון קצת חששה להשאיר את פולי להתאמן בכלי נשק, אבל אלכס הבטיח לה שישמור עליה. בנוסף לזה היא רצתה לראות כבר את בנות הים.
"נחזור עוד כמה שעות." אמרה גוון לפולי. אחרי מה שקרה אתמול פולי אמרה לעצמה שתישאר רק בחברת פיטר וגוון, ארבל היא לא רצתה לראות את בנות הים.
פולי הנהנה. "עד אז אנחנו נלך לבקר את הפיראטים."
למרות שהיא ידעה שפולי צוחקת, היא נרעדה. הן היו כל כך קרובות למות אתמול…
פיטר כבר עף וקרא לגוון לבוא. היא הנהנה לילדים האבודים ועפה בעקבות פיטר אל בנות הים.
בנות הים לא היו כל כך מדהימות כמו שגוון ציפתה. הן סתם התבטלו במים או עלו על סלע וריכלו. כשגוון ניסתה להתקרב אליהן הן התיזו עליה מים עד שהיא הבינה והסתלקה.
פיטר דיבר מעט עם בנות הים והלך לגוון. "מה קרה?"
היא נאנחה. הילד הזה לא מבין כלום. "כלום. בוא נראה את שאר האי."
פיטר הנהן. הם עפו עד שהגיעו לסלע שכל מה שסביבו היה מים.
"מה זה המקום הזה?" שאלה גוון.
"סלע הטובעים. הפיראטים משאירים כאן את הקורבנות שלהם קשורים וכשיש גאות מי שקשור טובע."
גוון שוב נרעדה. אם פיטר לא היה מציל אותן הפיראטים בטח היו לוקחים אותה ואת פולי לכאן. פולי היתה מתה מהר מאוד בעוד שגוון היתה מתה באיטיות ובייסורים.
"ומה זה?" היא שאלה והרימה מגבעת שבתוכה סודרו זרדים ועלים בצורת קערה.
פיטר שוב גירד בראשו והביט בכובע. "בטח קן מוזר של ציפור."
לגוון היתה הרגשה שפיטר יודע, או לפחות פעם ידע מה זה אומר. היא הצטערה על קוצר זכרונו בעיקר כי היא היתה משוכנעת שלפיטר היו סיפורים מעניינים מאוד לספר לה.
כל המקום היה שקט. אפילו הציפורים לא צייצו, זה היה לא טבעי.
"ממש שקט כאן." לחשה גוון. היא לא ידעה למה לחשה, אבל זה נראה לה הגיוני.
פיטר הנהן. הוא חייך וקרא בקול: "מארב אינדיאנים!"
גוון פערה את עיניה. היא התכוננה לעוף אבל הרשת כבר נפלה עליה והצמידה אותה לרצפה. פיטר ניסה להתחמק אבל אלפי חבלים נשלחו אליו וקשרו אותו.
זאת היתה מלכודת.