אהבה וקסם מתפללים לחיים פרק 8

החלטתי לעשות עוד ניסיון ואני מקווה שהפעם אני לא אתאכזב :| אז בבקשה אל תאכזבו אותי….

פרק 8 :
התעוררתי עדיין במים השחורים אבל מסביבי הייתה הילה סגולה שנסגרה עליי יותר ויותר. הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. לפתע הסירנה הופיע מולי, מסביבה הייתה הילה סגורה ורודה בהירה ושמחה, ההילה שלי נסגרה מסביבי עוד ועוד ועוד ועוד…
"מה זה?" ניסיתי להיאבק אך ללא הצלחה.
"החיים שלך!" ענתה הסירנה המקוללת וצחקה צחוק מרושע ששמעתי רק בסרטים.
"למה שתעשי דבר כזה? את כבר קוללת! למה עוד!" התפלאתי.
"נקמה!" פניה הפכו כועסים.
"נקמה?" הופתעתי "מה זה קשור?"
"מאותה סיבה שאת רצית להיות הילאית!" היא המשיכה "נקמה! הרצון שלנו לגרום למי שפגע בנו לשלם!"
"אבל מה אני עשיתי?" התפלאתי. "ויותר חשוב מה הוא עשה?" כעסתי שנזכרתי בג'יימס.
"הוא הפך אותי למה שאני!"צעקה.
"מה זאת אומרת?" – ואו אני שואלת הרבה שאלות במקום פשוט לברוח,- חשבתי לעצמי.
"הוא קילל אותי!" היא צעקה.
ניסיתי לקום כדי להעיף ת'צמי משם, לא עבד! "ת'ספרי כבר! אני רוצה לדעת למה לפני שאני מתה!" התייאשתי.
"חחח." היא צחקה עוד פעם את הצחוק הזה. "בשמחה." אמרה עם חיוך זדוני. "לפני שש שנים, אני הייתי בשנה האחרונה שלי בהוגוורטס. ילדה רגילה לגמרי, חוץ מכישוף לב האבן שהוטל עליי כשהייתי תינוקת רק בת שנה.
-אין לי מושג מה זה כישוף לב האבן מה היא רוצה מהחיים שלי. – הרגשתי חדירה לראש שלי, ואז הבנתי היא קוראת את המחשבות שלי בגלל זה לא הצלחתי לברוח.
"כישוף לב האבן זה כישוף שכורם ללב שלך כל יום הולדת מאז גיל 14 להתאבן, וזה אומר שהל שלך יעשה רע יותר ורע יותר ורע יותר. ולקראת גיל 18 הלב שלי עמד להתאבן לגמרי ואני רציתי את הלב הטוב שלי בחזרה, לא ידעתי מה לעשות, גם אף אחד מהמורים לא ידע אך להפר את הכישוף, באותו הזמן ג'יימס היה אחד מהידידים היחידים שנשאר איתי למרות שהלב שלי נהיה רע. הלכנו לספרייה וחיפשנו וחיפשנו וחיפשנו, בגיל 18 הלב שלי התאבן לגמרי נהייתי מפלצת, אף אחד מהמורים לא הצליח לרסן אותי, ואף אחד מהתלמידים לא רצה להיות איתי כי הייתי כל כך רעה, חוץ מג'יימס שהיה לו לב טוב אז הוא נשאר איתי. עד שיום אחד ראית חד קרן ביער והרגתי אותו. ג'יימס אמר לי לא לשתות את דמו. אני הקשבתי לו. ומה מסתבר, הוא לקח דם מהחד קר ושם בשתייה שלי. ככה שאני לא אדע מ קרה. קוללתי בעוד קללה מחורבנת הפכתי לסירנה מקוללת אפילו שלא הייתי סירנה. סירנה בלונדינית, מקוללת שהעולם היה מסתדר מצוין בלעדיה. בית הספר סילק אותי, כי לא יכולתי לעצור את עצמי מלשתות את נשמתם של התלמידים. אני הייתי אמורה להגיע לאזקאבן אבל ברחתי ומאז אני כאן במים החשוכים האלה מחפשת נקמה, ולהרוג אותך, לשלוח אותך לגיהינום זה הדבר האחרון שנשאר לי לעשות כדי לדאוג שג'יימס לעולם לא יהיה עוד מאושר."
"אני חייבת להודות יש לך חוש לנקמה…" אמרתי. "אבל מי אמר שאני אלך לגיהינום ב – 100%?"
"נימפה שהנשמה שלה נלקחה ממנה עוברת ישר לגיהינום!" היא צחקה ברשעות.
ההילה המשיכה להיסגר ואני הרגשתי איך נשמתי הולכת ממני במהירות. וההילה הורודה של הסירנה גדלה.
"ההילה הורודה אומרת שהחיים שלך עוברים אליי." חייכה הסירנה.
"ביי לוקאס," אמרתי והחשכה עטפה אותי. העיניים שלי התחילו להיסגר, ופתאום הוא היה שם. יפה כמו מלאך לוקאס שלי… מושך אותי לכיוון החיים אבל העיניים נסגרו להן לאט אך השארתי אותך פתוחות ככל שיכולתי. רק כדי לראות את עיניו של לוקאס.
הוא נלחם במפלצת אך כשהיא התחילה לשיר ידעתי שזה אבוד, אך לא יכולתי לתת לעוד אהוב שלי ללכת אז אזרתי את כל כוחותי ושרתי. " I can make the stars dance, light up the moon. Ican make the sters dance if you want me to…….
שרתי עד שכל כוחותי אזלו הסירנה ברחה אבל ההילה עדיין נסגרה סביבי עוד ועוד ועוד, וכשהעיינים שלי נסגרו לא נלחמתי.
"אני אוהבת אותך!" אמרתי ללוקאס. זנבי הפסיק לזוז, שקעתי עוד במים בעוד שלוקאס רודף אחריי. (יש כישוף שיכול לגרום לבני אדם לנשום במים בלי בועה.)
"אני אוהב אותך!" הוא בכה כשתפס אותי, "אל תלכי לי! בבקשה! אל תלכי! אני אוהב אותך ג'ייד! אני אוהב אותך…"
חייכתי לשמע המילים האלה, "ביי אהוב שלי." אמרתי לו. ועצמתי את עיניי יודעת שאני אתגעגע אליו יותר מהכל.

וכשפתחתי שוב את עיניי זכיתי לראות עיניים כחולות ויפות שהתפללתי לראות כבר מלא זמן.