Story of My Life (עונה 3) פרק 19

״ביי דילן!״ חיבקתי אותו ומיד גם את רוז. הם נראים כלכך חמוד ביחד.
״אני לא מאמינה שאני לא אראה אותך כמעט שנה!!״ דמי משכה אותי לחיבוק
״אנחנו נתראה״ צחקתי וחיבקתי אותה בחוזקה בחזרה
״תשמרי על עצמך״ אבא אמר לי והתחבקנו
אני והארי עלינו על הטורבאס, והארי סחב את המזוודות שלנו.
״למה, היית צריכה ל..״ הוא התנשף
״לקחת כלכך הרבה מזוודות?״ הוא המשיך את המשפט שלו
״בשבילי ובשביל דארסי״
״זה עדין לא-״
״אמבר!!״ שמעתי את קולו של נייל והסתובבנו לכיוונו.
״ניילר!” קראתי וחייכתי אליו
עזבתי את הארי ורצתי לכיוונו והתחבקנו ארוכות
"אווצ'?!” שמעתי את הארי צועק לנו
"אה כן. היי הארי!” נייל צעק גם לו וצחקתי
"אז מה, באת ללוות את הארי?”
"אני מצטרפת אליכם" חייכתי אליו והאו הביט בי מופתע
"מגניב!” הוא קרא
"כן היי נייל!” הארי צעק לו באוזן כשהוא עבר לידינו וצחקנו
"אני חושב שהוא נעלב שלא אמרתי לו שלום!!” נייל קרא והארי הסתובב אליו וזרק עליו את אחת המזוודות שהאו סחב. אני ונייל המשכנו לצחוק והארי המשיך ללכת לכיוון הטורבאס
"הוא אידיוט" נייל ציין תוך כדי שהוא הרים את המזוודה שהוא זרק
"ספר לי על זה" נכנסנו לטורבאס והתפצלנו. נייל הלך לכיוון המטבח ואני הלכתי לחפש אחר הארי.
"איפה דארסי?” שאלתי אותו כשמצאתי אותו
"ישנה במיטה שלי" הוא ענה לי תוך כדי שהוא הכניס את המזוודות לתוך חדר.
"אני הולכת להיות הבת היחידה פה?” שאלתי את הארי והתיישבתי על הספה
"לא..” הוא חייך אלי והתיישב לידי
"את יודעת,” הוא התחיל ללחוש לי
"רק אנחנו ונייל הגענו בינתיים. מכיוון שניילר עסוק באוכל שלו חשבתי שנוכל-”
"אמבר!!”
"אוח דמאט!” הארי צעק מיואש וקם מהספה
"מה הסיפור שלו?” ליאם התיישב לידי
"לא יודעת" צחקתי
"הוא נראה סופר לחוץ" פתאום לואי צץ מאחורי הספה
"אידיוט 2!!” צווחתי מופתעת והוא צחק
"זה אני" הוא חיבק אותי
"אידיוט 2?” פתאום גם זאין נכנס לטורבאס עם כמה מזוודות
"זאין!!” גם ניילר נכנס לחדר שישבנו בו כולנו ביחד
"אז את והארי באמת ביחד?” ליאם שאל
"כן ו-”
"וזה נכון שישלכם ילדה?!” לואי קפץ מהספה
"כן" צחקתי
"אפשר לראות אותה??”
"אמממ.. אולי מאוחר יותר. היא ישנה" עניתי לו מחייכת
~~~
"הטורבאס הזה יותר גדול מהבית שלנו" לחשתי להארי
זו כבר הייתה השעה ה3 של נסיעה. דארסי עדיין ישנה, נייל היה מרוח על הספה, בטוויטר, זאין ישן, וליאם ולואי שיחקו משחקי ווידאו.
"אולי נלך למיטה?” הוא התחנן
"אין לי כוח לזוז" חייכתי אליו בעייפות
"אז אני אקח אותך" הוא קם מהספה והרים אותי. עטפתי את הזרועות שלי סביב צווארו, מפחדת ליפול, והוא פילס את דרכו לכיוון חדרי השינה. הוא פתח את החדר שלנו וזרק אותי על המיטה
"אתה מודע לזה שאנחנו באנו כדי לישון פה נכון?” הרמתי גבה
"כן.” הוא הוריד את החולצה שלו ונשכב על המיטה לידי
התעוררתי כעבור חצי שעה מצרחות חזקות. הארי לא היה לידי וקמתי עייפה מהמיטה, משפשפת את עיני.
הצצתי החוצה דרך החלון והבחנתי בכמה מאות מעריצות עם שלטים. גנחתי בעייפות וקרסתי בחזרה על המיטה, מושכת את השמיכה עד מעל ראשי.
עצמתי את עיני אבל פתחתי אותן מחדש כשהרגשתי את שפתיו של הארי על הלחי שלי ותפסתי את ראשו ומשכתי אותו אלי
"תעשה שזה ייפסק" התבכיינתי מיואשת
"היית צריכה לחשוב על זה לפני שהסכמת לבוא" הוא צחק והוריד את הידיים שלי מראשו
“אז תחזיר אותי הביתה” מלמלתי
“לא” הוא צחק והתיישב לידי על המיטה
“מה?” שאלתי אותו ופקחתי את עיני כדי להביט בו. הוא רוצה להגיד לי משהו.
“אנחנו במילאנו. את תרצי לבוא איתי ולהסתובב ביחד?”
“ומה עם דארסי?” שאלתי
“לו אמרה שהיא תטפל בה”
“לו?”
“הסטייליסטית שלנו.”
“אוקי” משכתי כתפי והוא משך ממני את השמיכה
“אז תתלבשי. אנחנו נצא עוד כמה דקות" הוא חייך אלי וקמתי מהמיטה
"זו הפעם הראשונה שיראו אותנו ביחד בציבור?” שאלתי תוך כדי שמשכתי מעל ראשי חולצה קצרה בצבע לבן
"כן" הוא ענה לי וקם מהמיטה
לבשתי ג'ינס שחור וארוך, סוודר ומגפיים. נעמדתי מול המראה וסידרתי את החולצה
"את נראית כלכך יפה" הוא נעמד מאחורי וחיבק את מותני.
צחקתי והוא נישק אותי על הלחי ועזב את מותני. הוא תפס בידי ואני שילבתי את ידינו ביחד בדרכינו החוצה מהטורבאס.
"נצא מהכניסה האחורית של הטורבאס. אני לא רוצה שיתחילו לעקוב אחרינו" הוא לחש לי והוביל אותי לכניסה האחורית
הוא פתח את הדלת ויצא מהטורבאס. הוא עזר לי לרדת והתחלנו ללכת ברחובות השקטים של איטליה יד ביד.
"חשבתי שנשב לאכול איפשהוא.. אם תרצי" הוא אמר לי תוך כדי שהבחנתי במישהי נועצת בנו מבטים
"הארי אני חושבת שכרגע גילו אותנו" לחשתי לו
"אוי.. אממ.. פשוט תמשיכי ללכת" הוא אמר לי והגברנו את קצב ההליכה שלנו
"היום אנחנו אמורים להגיע למלון שלנו. יש לנו השבוע כמה הופעות פה ולאחר מכן אנחנו טסים לצרפת" הוא יידע אותי ואני חייכתי אליו
ניסינו להמשיך לדבר למרות שמרגע לרגע התקבצנו סביבו מעריצים ופאפרצי
"אם מישהו שואל אותך על הקשר שלנו,” הארי לחש לי תוך כדי שהוא עובר ומצטלם עם מעריצה אחת לאחרת
"אל תעני.” הוא סיים את המשפט והמשכנו ללכת
עצרנו שוב וחיכיתי שהארי יסיים להצטלם עם עוד כמה מעריצות
"היי אמבר! את והארי ביחד?” פאפרצי הגיח מאחורי
"אולי כן, ואולי לא" חייכתי אליו
איזה כיף לסחרר אותם ככה.
"נו תגלי לי אני לא אגלה.”
"אמרתי שאולי כן ואולי לא" חזרתי את אותה התשובה שלי מחייכת למצלמה שהוא החזיק על הכתף
"אז זה יהיה בסדר מבחינת הארי אם אני אקח את אחותו החורגת לדייט היום בערב?” הוא שאל ואני קפאתי. הבטתי בהארי והוא הביט בפאפרצי במבט מלא בשנאה
"אמבר אפשר להצטלם איתך?” אחת מהמעריצות של הארי פנתה אלי ואני חייכתי אליה בנימוס והנהנתי
כמה מעריצות שסיימו להצטלם עם הארי עברו להצטלם איתי.
"בואי נלך!” הארי תפס בידי ומשך אותי בחוזקה הרחק מהמעריצות והפאפרצי
"מה קרה?” שאלתי אותו מתנשפת
"הוא התחיל איתך.”
"מי?”
"הפאפרצי!!” ראיתי את מבטו הכועס של הארי ואני התחלתי לצחוק. הוא לא יכול להיות רציני נכון?
"אתה לא רציני נכון? מקנא בפאפרצי?” גיחכתי
"אמבר זה לא מצחיק!!” הוא התעצבן יותר
"בוא נחזור לטורבאס וזהו" שיחררתי את ידי מידו. מה הבעיה שלו??
הוא התחיל ללכת לכיוון הטורבאס ואני עקבתי אחריו
"מה הבעיה שלך?” לחשתי לו כועסת בזמן שהוא הגביר את מהירותו
"אין לי שום בעיה.” הוא נעל את לסתו
"אתה מתנהג כמו אידיוט!!” צעקתי עליו
"אני לא זה שפאפרצי התחיל-”
"אתה רואה? א-י-ד-י-ו-ט!!” אייתתי את המילה בשבילו ופניתי משם מרוגזת
הוא התחיל לרוץ אחרי והוא תפס בידי
"בואי נדבר על זה בטורבאס אוקי? עדיין יש פה אנשים אני לא רוצה שהם ידעו מה קורה או קרה בנינו" הוא לחש לי ואני דחפתי את הראש שלי ממנו אבל הנהנתי
הגענו לטורבאס והארי משך אותי ישירות לחדר שלנו.
"מה הבעיה שלך?!” צעקתי עליו כשהוא נעל מאחורינו את הדלת
"לא ייתכן שאתה מקנא בפאקינג פאפרצי!!”
"למה הוא התחיל איתך?”
"הוא ניסה לגרום לי להודות אם אנחנו יוצאים או לא. וגם על הקשר שלנו בעבר. תחשוב על השאלה שלו עוד הפעם.”
אני ש-ו-נ-א-ת שמכניסים לי מילים לפה או שמתעצבנים או מפילים עלי אשמות סתם.
הארי שתק
"סליחה לא תהרוג אותך" רמזתי לו וניערתי את המגפיים שלי מרגלי
"אני מצטער אוקי?” הוא הנמיך את קולו ואני התעלמתי ממה שהוא אמר, והתיישבתי על המיטה.
"תני לפצות אותך הערב אוקי?” הוא התיישב לידי וחפן את ידי בידו
"אתה חייב להפסיק להיות כזו אידיוט"
"אני יודע! אני מצטער. אני פשוט.. קינאתי.”
"בזה שדיברתי עם פאפרצי?” זה נשמע כלכך מגוחך אלוהים!!
"אני התנצלתי. מה עוד את רוצה שאני אעשה?” עד כמה שרציתי לנשק אותו, או לבדוק יחד איתו את עמידות המיטה הזו (חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח דיי נו סורי)
חשבתי שזה יהיה מצחיק אם אני אצריך לגרום לו לרדת על הברך ולהתנצל על הדבר המטופש הזה. אז לקחתי נשימה עמוקה, וזייפתי כמה דמעות.
"אני לא יודעת הארי..” קמתי מהמיטה והסתובבתי בחדר, מתאפקת לא לפרוץ בצחוק
"נו את חייבת לסלוח לי"
"מי אמר?” שילבתי ידיים
"אתה פגעת באגו שלי.” הוספתי
"אני.. מה?” הוא נראה מבולבל ואני עמדתי לבכות מרוב צחוק. הוא ממש אידיוט. המשכתי לזרוק עוד כמה משפטים חסרי היגיון והבחנתי בהבעה המשועממת והמבולבלת שלו.
הוא ירד את הברך ותפס את ידי, גורם לי להפסיק לדבר.
"אני מצטער אוקי? אני אפצה אותך" הוא אמר וגלגל עיניים
פרצתי בצחוק והוא הביט בי לא מבין.
"אתה.. כזה.. אידיוט" החזקתי את הבטן שלי
"את לא עשית את זה עכשיו.” הוא נתן לי מבט כועס אבל ידעתי שהוא לא באמת כועס.
"היית חייב לראות את הפנים שלך" צחקתי והוא נשם לרווחה
"לפחות את לא באמת כועסת עלי"
"בהתחלה כן" המשכתי לצחוק
"עכשיו אני אתן לך סיבה לכעוס עלי" הוא חייך אלי חיוך ערמומי ודחף אותי אחורה ואני איבדתי שיווי משקל והתרסקתי על המיטה
"אתה. לא. עשית. את. זה. עכשיו" הבטתי בו המומה ונעמדתי על המיטה
"אבל אני כ-” קפצתי על הגב שלו וכיסיתי את העיניים שלו
"אמבר אנחנו ניפול!! אני לא רואה כלום!!” הוא צעק מבוהל מה שרק גרם לי לצחוק יותר
הוא הלך כמה צעדים, נתקל במזוודות ונפל על הרצפה יחד איתי.
"אבל למה שיהיה לך אכפת, את גם ככה נופלת עלי.” הוא גנח מהרצפה ואני נעמדתי מחייכתי אליו מלמעלה
"צריך עזרה הארולד?” אמרתי בטון מזלזל
"הו תזכרי את זה בייב" הוא התיישב על הרצפה ואני צחקתי עליו
"איך אני יכולה לשכוח?” חייכתי אליו
"את מוכנה לעזור לי לקום?” הוא חייך אלי ונשען על מרפקיו
"לא" שלחתי לו נשיקה באוויר יצאתי מהחדר
דילגתי מהחדר שלנו ונכנסתי למטבח. הדלקתי את הקומקום וחיכיתי שהמים ירתחו.
מזגתי תה לתוך כוס ואת המים שרתחו והוספתי סוכר. החזקתי את הספל הרותח וקירבתי אותו לפי.
"מה את עושה?” (תדמיינו את זה כמו איזבלה מפיניאס ופרב חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח קוראים לה איזבלה נכון? ._.) הארי לחש לאוזני ואני קפצתי וחלק מהתה נשפך עלי
"אח אידיוט!” הרמתי במהירות את החולצה
הוא התחיל לצחוק
"אני לא מאמין שהצלחתי להבהיל אותך" הוא חייך אלי ואני הנחתי את הספל על השיש
"אתה מפגר" הורדתי את החולצה שלי והתחלתי לנקות איתה את איזור החזה והבטן שהתרטבו
"מה את עושה?” הוא התכופף אלי
"מנקה את עצמי" עניתי לו
"למה זה אדום?” הוא ירד על הברכיים ורכן לידי
"כי זו כוויה"
"מ.. מעכשיו?”
"כן"
"הולי שיט. אני גרמתי לזה?” הוא תפס את החולצה ועזר לי לנקות
"כן הארי"
"אני כלכך-”
"אני פשוט אעלה להתקלח" משכתי את החולצה שלי מהיד שלו והתחלתי לרוץ לכיוון החדר. סגרתי את הדלת מאחורי ונכנסתי לחדר האמבטיה שמשותף על החדר שלנו. הורדתי במהירות את שאר הבגדים שלי ונכנסתי למקלחת. כשהבטתי למטה הבחנתי בדם שיורד על רגלי עד שקלטתי שאני במחזור.
לא שוב. גנחתי מרוגזת ומיהרתי לסיים להתקלח. אני שונאת את זה שזה לא סדיר!
אני שונאת את זה בכללי. יצאתי מהמקלחת והתנגבתי בזהירות. עטפתי את המגבת סביב גופי ויצאתי החוצה מהאמבטיה, מחפשת אחר תחבושות שהיו אמורות להיות בתיק שלי.
"צריכה עזרה?” נבהלתי שוב והרמתי את מבטי להארי שעמד בכניסה לחדר
"לא.. אני.. אמ.. מסתדרת" עניתי לו ותפסתי תחבושת ומיהרתי בחזרה לשירותים.
סיימתי להתלבש ולייבש את השיער ויצאתי החוצה בחזרה לחדר שלנו.
נשכבתי על המיטה וניסיתי להירדם.
"דארסי עם לו והבת שלה לוקאס באחד הפארקים פה בסביבה.. אל תדאגי, לא הבחינו בהן והן עם מאבטחים" הארי נכנס לחדר והודיע לי
לא עניתי לו והוא התיישב לידי על המיטה. הכאבים שבבטני התגברו וכל מה שרציתי לעשות היה לנעוץ ציפורניים במישהו ולצרוח לתוך הכרית שלי.
"את כועסת עלי?” הארי שאל
הנדתי בראשי. אני לא מסוגלת לדבר. אינלי כוח לדבר.
"למה את לא מדברת איתי?” הוא שאל ורכן לעברי
"כי… כואב לי" תפסתי את ידו ולחצתי עליה
"בגלל הכוויות?” הוא נבהל
הכוויות. שכחתי מהן.
הנדתי בראשי והוא נשם לרווחה
"מחזור..” מלמלתי והוא פלט אה קטן
"את רוצה שאני אביא לך כדור? או שאני אמרח לך משהו על הכוויות?” הוא שאל ואני הנדתי בראשי
אני רוצה להיות לבד.
"את רוצה שאני אשאר?” הוא שאל ואני לא זזתי. מה אני אמורה לענות לו? אני לא יכולה להגיד לו ללכת
"אמבר"
"מה?”
"את רוצה שאני אלך?” הוא חזר על השאלה שלו וקם מהמיטה
הנהנתי נבוכה בראשי והוא יצא מהחדר בלי לומר מילה.
דרמות עם הארי זה ללא ספק הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו.