זכרונות ילדות – פרק ארבע

גוון לא ידעה מי זאת הוונדי הזאת, אבל הילדים האבודים כן. הם דיברו אחד עם השני בלחש. אמה מעולם לא סיפרה לה על משפחתה ועל עצמה, כל מה שהיא ידעה שפעם היה שמה מרגרט אבל היא החליטה להחליף אותו.
לבסוף נמאס לפיטר מכל ההמולה וקרא שוב כדי להשתיק את כולם. "הבנות יהיו איתנו רק לכמה חודשים, זה ההסכם."
טינקרבל, שריחפה עד עכשיו סביב החדר, אמרה משהו בשפת הפעמונים שלה וכנראה שהייתה מרוצה מההסכם הזה.
"אבל למה רק כמה חודשים?" רטנה פולי.
גם פיטר לא נראה מרוצה, אבל ילד לא יכול לחשוב על משהו אחד במשך הרבה זמן. הוא חייך ולקח חרב שנחה על אחת המיטות בחדר (אם היה אפשרי לקרוא למקום כך). "אתן רוצות סיור בארץ לעולם לא?"
הפעם גם גוון לא חשבה בפעמיים. "כן!"

דבר ראשון הם הלכו לצפות על האינדיאנים. גוון רצתה לראות קודם את בנות הים, אבל פולי התעקשה על האינדיאנים, ופיטר הסכים איתה.
פיטר, כמו כל הילדים, שכח אנשים. זה היה דבר אכזרי למדי באופיו של פיטר אבל זהו מחיר הילדות הנצחית, אז בשביל להכיר את כולם פיטר הכריח את טינקרבל לבוא איתם.
גוון לא הצליחה להאמין כמה הילד עיוור. לה זה היה ברור שטינקרבל שונאת להיות בחברת עוד בנות, היא מקנאה. פיטר לא ממש הבין בזוגיות כובלת ולא רצה להבין.
טינקרבל הציגה רק את לוריס, ילדה בת עשר שהיא גם הבת של רופא האלילים בשבט ונחל-שקט, ילד בן שתים-עשרה והבן של הצ'יף. מכיוון שהיה הבן של הצ'יף הוא כבר זכה לתואר משלו.
"אתה חושב שאני יכולה להיות אינדיאנית?" שאלה פולי בתמימות.
גוון נאנחה. עדיף שלא. "לא נראה לי."
"למה?"
היא לא ידעה מה להגיד בלי לפגוע בפולי, ולמזלה פיטר הציל אותה. לא היתה לו סבלנות להקשיב לשיחות משעממות אז הוא כבר עף לכיוון הפיראטים וקרא לבנות לבוא אחריו.
פולי מיד עפה אל פיטר, אבל גוון חששה. אם אחד מהם ייעשה משהו לא נכון הפיראטים יתפסו אותם, ואז היא בחיים לא תחזור הביתה. היא נאלצה לעוף מאחורי פיטר בלב דופק.
בעצם הפיראטים הם אותם פיראטים שעבדו תחת פיקודו של קפטן הוק, רק שאחרי מותו של הוק סמי רב-המלחים הפך לקפטן.
צ'קו, הידוע בתור האיטלקי יפה התואר של הסיפון, הפך לרב-המלחים. הוא לא יודע להיות קשוח יותר משאר המלחים אבל סמי לא היה הטוב ביותר בחלוקת תפקידים, והוא קידם את צ'קו.
ביל ג'וקס המקועקע בכל גופו הפך לנער הסיפון, הוא היה הצייתן בין במלחים מאז ספג שישה תריסרי מלקות מידיו של הקפטן פלינט בכבודו ובעצמו.
קוקסון היה אחראי על חלוקת האוצר. בתור אחיו של שודד ים מפורסם הוא ידע איזה חלק לתת לכל שודד.
סטרקי, הפיראט הג'נטלמן ביותר שנולד אי פעם, היה הטבח. בזכות גינוני הנימוס שלו הוא היה טבח מצוין וידע לבשל דברים רבים, וידע בדיוק כמה רום כל אחד מהמלחים צריך.
נודלר, הפיראט עם הידיים התפורות לאחור, אלף מייסון, רוברט מאלינס ועוד כמות נכבדה של בני בלייעל כאלה ואחרים היו הבוזזים האמיתיים. לא היתה באף אחד מהם טיפת רחמים.
פיטר, גוון, פולי וטינקרבל הביטו בפיראטים המזוויעים מרחוק. גוון נאנחה בהקלה כשפולי טענה שהיא לא יכולה לראות את הפיראטים מהמרחק הזה, ושהם לא נראים לה נוראים.
"אתן רוצות שנתקרב מעט?" שאל פיטר וחייך את חיוכו השובב.
"כן!" צעקה פולי.
"לא." אמרה גוון. אימא שלה בטח לא תהיה שמחה שכאשר הבנות יחזרו פולי תתאר לה בפרטי פרטים כל אחד מהפיראטים. "בואו נלך לראות את בנות הים."
פולי נאנחה. "אז אני רוצה לחזור למחבוא."
פיטר הנהן. "טינק, קחי את פולי בחזרה הביתה. אני אלך עם גוון לראות את בנות הים."
והוא וגוון מיהרו להיעלם. טינקרבל נשארה לבדה עם פולי.
טינקרבל היתה עדיין מלאת זעם, ומכיוון שפיות הן כל כך קטנות כך שיש להן מקום רק לרגש אחד כל פעם היא לא הקשיבה לפיטר ונשארה במקומה. פתאום תוכנית מרושעת כדי להיפתר מגוון עלתה במוחה.
היא חייכה חיוך מרושע. תוכנית מושלמת להיפטר מגוון וגם לגרום לכך ששום קרובת משפחה של וונדי לא תגיע עם פיטר לארץ לעולם לא לנצח.

פיטר וגוון היו בדרכם לבנות הים, ולפתע טינקרבל התעופפה אליהם ולחשה משהו באוזנו של פיטר.
"מה קרה?" שאלה גוון.
פיטר משך בכתפיו. "היא אומרת שהפיראטים תפסו את פולי. מי זאת פולי?"
גוון רצתה לצרוח על פיטר, אבל היא ידעה שהוא לא שולט בילדותיות שלו. חוץ מזה לא היה זמן.
"פולי זאת אחותי, פיטר! הפיראטים תפסו אותה!"