האחד שלי, או שלה…
הכאב הזה, הכאב של הדחייה,
מכירים אותו? כי אני מכירה,
הדחייה הכואבת, האהבה הכוזבת,
הכאב השורף, והפחד המשתק,
הוא השפיל אותי,
הוא גרם לי להשלות את עצמי,
נתן לי להאמין שאולי כן,
אבל ברגע הגורלי,
ברגע האמת- הוא ברח,
שם את המסיכה שלו, שמרחיקה אותי ממנו,
המסיכה שלא חושפת כלום,
שאטומה, לא פתוחה לאהוב,
לפחות לא אותי
חשבתי שהוא האחד שלי,
אבל כנראה שבמקרה שלי האחד מופיע רק במקלדת…
תגובות (9)
וואו. באמת וואו. פשוט מרגישים את הכאב. זה גם כל כך קל להזדהות. הזדהיתי עם זה ממש. באמת. פאק.
כנ"ל על הדברים ש Eden1793 .
אני גם הזדהתי עם הכאב. יש לך כתיבה ממש יפה. מצתערת על מה שקרה……
מצטערת. סליחה, טעיתי באיות.
מרגש, מושלם פשוט!
אני מרגישה בדיוק אותו הדבר…
אני העלתי סיפור חדש אשמח אם תגיבי >
תודה, שני- אני יקרא :)
ממש מרגש……. וכל כך מציאותי…… אהבתי את הכתיבה! (צריך גם משהו חיובי…)
חחחח שיהיה לי חבר אני יכתוב על אהבה חיוביתת :)
אני ממליצה לך לא לחכות שיהיה לך חבר, אלה תרשמי מה היית רוצה להרגיש כשיהיה לך חבר. תחשבי על זה ותוכלי לכתוב משהו(:
חחח אני יחשוב על זהה :)