רוצה לשחק משחק?
"רוצה לשחק משחק?" חיוכה התפשט על פניה, מגיע מאוזן אחת לשנייה, פשוטו כמשמעו.
נגעתי בקלף, ידי רעדה כאשר נגעה בנייר הקשיח. שמתי לב שנשמותיי הפכו רדודות ועמוקות יותר, כאילו אני מתקשה לנשום.
"כן." נפלט מפי, והנחתי את ידי השנייה על הפה, שואל את עצמי מדוע אמרתי זאת.
אישוניה נראו כחרוזים שחורים, אשר הזכירו לי חורים שחורים. הם נצצו בתגרה. צמרמורת עברה בגבי, לקחתי את הקלפים מידה הקרה כקרח, נרתעתי מעט כאשר עורי נפגש עם עורה.
"בוא נשחק. הכל או כלום?" שאלה בערמומיות, שיערה הבלונדיני נח על כתפה השמאלית, מוסיף לאווירה המלחיצה ששררה בחדר.
בלעתי את רוקי והנהנתי בלי רצוני. מה גורם לי לעשות זאת? שאלתי בחשש כאשר הנהנתי, עיניי התרוצצו לכל עבר. צחוקה נשמע, כאלפי צרחות המתים המזדעקים.
הבטתי בקלפיי, חיוך לאט התפשט על פניי.
אולי יש לי עוד סיכוי, אך אין טעם שאתחיל לעשות חיקוי.
עיניה ננעצו על חמשת הקלפים על השולחן, חיוכה הגדול נמחק ברגע. חשבתי שניצחתי, אני לא אהיה עוד כישלון. אך אז קלפיה התעופפו מידה, נחים על השולחן. החיוך חזר לפניה, גדול יותר מתמיד.
קלפיי התפזרו, פניי החלו להחוויר. הפסדתי.
"ניצחתי." אמרה במילה אחת, עיניה בהקו, מלגלגות על טיפשותי הרבה,
אף אחד לא יכול לנצח אותה.
"רוצה לשחק משחק?" שאלה בשנית.
הנהנתי, חיי נעלמו לידיה, והמשחקים שלי נעשים נוראיים מרגע לרגע.
תגובות (7)
שלי, אני דורשת בשם כל עם החצויים, המפלצות והריק ריירדנים (כלומר טרולים) שתמשיכי מיד (מיד!) את מבוך ארטמיס!
דרך אגב, סיפור חמוד.
סיפור חמדמד ^^
אהבתי.
לא כושל בעליל, רק השורה האחרונה… "והמשחקים שלי נעשים נוראיים מרגע לרגע", לא מותירה תחושה של עוד. מעבר לכך, הייתי מדגישה כי כרגע השחקן איבד הכול ואין לו ברירה אלא להמשיך לשחק.
למרות זאת, חייבת להדגיש שהכתיבה שלך מעולה והרעיון ורוב העלילה ממש טובים. אל תפסיקי לכתוב!
סיפור חמוד.
כתיבה מדהימה!
אהבתי מאוד.
מדרגת -5-
כן, אני מודעת לזה שהמשפט האחרון יצא לי גרוע בעליל. לא הצלחתי להמציא שום משפט מחץ כזה, אני ריקה היום מרעיונות. בכל מקרה, אני שמחה שכולכם אהבתם את הסיפור, למרות שאני די שונאת אותו. נטע, כתבתי 5-6 שורות של מבוך ארטמיס, ואז וויתרתי.
אוףף……
תנסי להמשיך בקרוב, אני מכורה!
בהחלט אוף :'(.
אהבתי את הקטע. הוא לא היה כל כך מוצלח כמו האחרים שלך, אבל הוא עורר בי רגש במידה זהה :)