׳האם את האחת שתחיה איתי לעד?׳ פרק 31

עיניי ננעלו על סטטוס…
נתנאל מועלם;
אהובה שלי, נסיכה שלי, תחזרי, יפה שלי את חסרה לי…
הוא פירסם את הסטטוס הזה, אני חושבת שזה עליי, בעצם אני די בטוחה שזה עליי.
״אלינור את באה?״ נכנס אוראל לחדר, עצר אותי מכל המחשבות האלה
״כןכן אני באה״ יצאתי מההלם שהייתי בו וקמתי מהמיטה,התקדמתי לכיוון היציאה מהצימר, לא ראיתי לידי את אוראל, חזרתי לחדר והא היה שם, הפלאפון שלי היה בידו.
״למה את עושה אתזה אלינור?״ היה נראה שהוא טיפה מעוצבן
״עושה מה אוראל?״ שאלתי, לא מבינה מה הוא רוצה
״אוחח לא משנה בואי נלך לקבלה כבר״ משך בידי והוציא אותי החוצה
״שלום אנחנו רוצים לבטל חדר״ אמר אוראל שהגענו לקבלה
״על שם מי הצימר?״ שאלה אותנו הפקידה
״נוי קרני״ אמרתי במהירות, פחדתי שאוראל יגיד אלינור בלי לשים לב.
״אין בעיה, ביטלתי עד השעה 7 בערב כל הדברים צריכים להיות בחוץ״ אמרה הפקידה
״הכל כבר בחוץ והמפתח פה״ אמרתי לה והושטתי לה את המפתח.
״תודה רבה, שהייה נעימה שתהיה לכם״ אמרה וחייכה, הלכנו לחדר, ישר ניכנסתי לחדר שלי, נשכבתי במיטה, חושבת על זה על מה שעשיתי, זה באמת היה נכון לעשות את זה? זה באמת היה נכון לעזוב? אולי אני כן חשובה להם? כלכך הרבה שאלות היו לי בראש ואפילו תשובה אחת לא הייתה עליהם.
״אלינור תפתחי טלויזיהה״ צעק לי אוראל מהחדר שלו, ידעתי למה הוא מתכוון לא היה לי עצבים לזה אבל בכל מקרה פתחתי.
׳אתמול אלינור רוז בת 17 מראשון לציון הוכרזה כנעדרת, היום החבר שלה שכנראה הוא נתנאל מועלם
רוצה למסור דבר מה״ יונית לוי הזאת תמיד היא עשתה לי חרא בעין.
׳כל מי שרואה את זה אני מבקש תמצאו את החברה שלי, כל מי שרואה אותה, או חושב שזאת היא שיתקשר ויצביע על מיקום׳ בצד המסך הייתה תמונה שלי ומספר הפלאפון של נתי ׳אלינור אני יודע שאת רואה את זה בבקשה ממך תחזרי׳ הוא היה נראה חסר אונים, כאילו לא ישן הלילה, לא רציתי שזה יהיה ככה אבל גם לא רציתי לחזור, פשוט לא ידעתי מה לעשות.
״אלינור הכל יהיה בסדר את תראי״ אוראל נכנס לחדרי ועודד אותי, לפחות ניסה.
״אוראל תבטיח לי״ אמרתי לו בעודי מסתובבת שכיבה על הבטן לשכיבה על הגב
״להבטיח?״
״תבטיח שלא תגיד שאני פה, לפחות לא עד שאני ירצה לחזור לשם״ אמרתי והתכוונתי לזה באמת.
״אני מבטיח לך״ חייך אליי ״עכשיו בואי נעלה לישון קצת״ אמר וקם ממיטתי, מכסה אותי, נושק למצחי ויוצא מהחדר.

אחרי שבוע-
הכל בסדר בינתיים, אני ואוראל בקשר ממש טוב, הוא עומד בהבטחה שלו ולא אומר אני פה או משהו כזה, עכשיו אני והוא בחדר, השעה 4 וחצי, לפני חצי שעה חזרנו מקניות לחדר שלנו, אוכל שתייה כלים וכאלה, עכשיו אני מסדרת את כל הדברים ואת החדר בכללי ואוראל וכב במיטה עם הפלאפון שלו.
״אוראל אולי תזיז ת׳תחת שלך ותעזור לי לסדר פה?!״ כעסתי עליו
״מה את צועקת? תבקשי יפה״ התעצבן גם אבל בכל זאת קם ועזר לי, אחרי שעה סיימנו לסדר הכל.
״יוואו הלך לי הגב״ נשכבתי על המיטה שלו בעייפות, הוא שכב לידי על הצד מסתכל עליי ומחייך, מוזר.
״מה אתה מסתכל עליי ככה?״ הסתובבתי אליו
״סתם אסור להסתכל?״ שאל
״אממ מותר״ עניתי
״אני יכולה לשאול אותך משהו?״
״תמיד חיימשלי״ ענה
״שבוע שעבר שהיינו בדרך לבטל את החדר, ראית את הסטטוס והתעצבנת למה?״
״איזה סטטוס?״ שאל, פתחתי את הפלאפון שלי והראתי לו את הסטטוס.
״שוב זה?! למה את עושה אתזה?״ הפעם הוא כבר צעק
״עושה מה אוראל?!״ שאלתי בתקיפות
״למה? למה את לא חוזרת לשם? מתגעגעים אלייך שם את לא רואה?״ זה פגע בי קצת אבל לא אמרתי לו אתזה, פשוט קמתי מהמיטה שלו ונכנסתי לחדר שלי במהירות, התחלתי לארוז דברים, אני יחזור לחדר שלי.
״נו לא אלינור מה את עושה?״ שאל והתחיל להוציא מהמזוודה את הדברים שאני מכניסה
״אתה יכול להגיד יותר יפה שאתה לא רוצה אותי פה ולא להגיד שמתגעגעים אליי שם, תבין זה לא נכון״ התעצבנתי מאוד, הרגשתי איך אני הופכת לאדומה.
״את לא מבינה אה? את לא מבינה שזה לא ככה״ צעק
״אז איך זה?!״ החזרתי באותו הטון
״זה פשוט לא ככה״ צעק שוב
״אז תגיד איך, התחלת להגיד משהו, למה אני עושה מה?״ שאלתי, הפעם ברוגע, הוא עדיין היה מעוצבן
״למה את גורמת לי להתאהב בךךך?!!!״ צעק, אני לא יודעת מה יותר גרוע מה שהוא אמר או הדלת שנפתחה…