אהבה וקסם מתפללים לחיים פרק 3

פרק 3 :
השעה הייתה שמונה ועשרה וכל התלמידים בכיתה כבר הגיעו לדרגת השעמום הגבוהה – אני יכולה לדעת כי הם כבר הגיעו למצב שהם שמים את האוזן על השולחן נותנים לו פלאקות ומתלהבים כשהם שומעים הד מהשולחן – המורה הכי משעמם בהיסטוריה של הקסם (ככה אנחנו קוראים לו כי כבר מזמן שכחנו את השם שלו והוא משעמם והוא מלמד את היסטוריית הקסם). אמר " היום אנחנו נתחיל נושא חדש," אני כבר שמעתי את רוב תלמידי סלית'רין נוחרים, "אנחנו נלמד על הארי פוטר!" המורה סיים את המשפט וכל התלמידים פתאום קמו לתחייה, רוח הרפאים התחילה לספר, – זה אבא של ג'יימס – חשבתי לעצמי רוב השיעור, שאיכשהו את הקרב הכי מרתק בעולם המורה הזה הצליח להפוך למשעמם! בסוף השיעור כולנו דיברנו על הארי פוטר, – לא בגלל שהשיעור היה מעניין אלא בגלל שכולנו אהבנו את הנושא,-
"אפילו את הנושא הזה הוא הצליח לשעמם!" התלוננה ג'סיקה שיצאנו מהשיעור.
"למה ציפית?!" שאלה אליינה.
"לא יודעת… זה הארי פוטר!" היא התגוננה.
"הארי פוטר או לא, זה עדיין אממ איך קוראים למורה הזה?" שאלתי.
"למי אכפת?!" אמר אלבוס "לוקאס!" קרא ללוקאס שהרגע יצא מהכיתה עם מבט שאומר שהוא קיבל את השיחה המשעממת, כפי שכולנו קראנו לה.
"כבר על יום הראשון הוא נתן לך את השיחה?!" צחק אלבוס.
"זה עשה לי טראומה לכל החיים!" ענה לוקאס. "ואני חשבתי שרוחות רפאים הן לא דבר מפחיד!"
"תלוי לאיזה מפחיד אתה מתכוון!" אמרה ג'סיקה.
"לוקאס לינקולן, בריטני ג'ורדן טוני קליין ורוס טומינסון. " קראה מקגונגל בכריזה המכושפת. נא גשו למשרד של ראשי הבית שלכם."
"טוב אני אראה אותך באימון." אמר לוקאס ורץ למשרד של מקגונגל. פתאום הקול מהחלום חזר לראשי -הנער עם עיני המעמקים – רצתי לוקאס ותפסתי אותו באמצע הדרך – ואו, הוא רץ מהר – "לוקאס חכה." קראתי. הוא עצר מיד.
"ג'ייד," הוא התחיל להגיד לי…"יש משהו שרציתי להגיד לך, אבל אני לא יודע בדיוק איך להגיד את זה…. אמממ."
"מר לינקולן." אמרה פרופסור מקגונגל שכאילו הגיחה משום מקום,
"טוב, את באה אחר כך להתאמן לפני האימון?" שאל אותי.
"בטח!" אמרתי ולא ידעתי איך הוא יודע שאני בקבוצת הקווידיץ' (אני מחפשת) ואפילו לא ידעתי שהוא בקבוצה.
"ביי." אמרנו ביחד חייכנו אחד לשני והסתובבנו כל אחד לדרכו.
"אחרי רבע שעה בערך לקחתי את המטאטא שלי פלמה (להבה) ויצאתי לחצר. לוקאס היה שם לפניי,
"כמה זמן לוקח?" צחק.
"כמה זמן שצריך." התחכמתי. "מה מקגונגל רצתה?" שאלתי
"סתם, שאלה אותי מה אני חושב להיות אחרי שאני אסיים את הלימודים." ענה.
"אהה, היא תעשה את זה עם כל התלמידים." אמרתי. כדי להתאים להם מקצועות לימוד לשנה הבאה."
"מה את צריך ללמוד?"
"אני רוצה להיות הילאי אז…. הרבה דברים." עלינו על המטאטאים, הוא נתן לי רשימה ארוכה של כל מה שהוא צריך ללמוד שנה הבאה והתחלו להתאמן, גיליתי שהוא השומר החדש של הקבוצה. אחרי כמה זמן שהתאמנו זה נמאס עלינו אז רכבנו לאזור של הנהר.
"מה רצית להגיד לי קודם?" שאלתי.
"מתי?" הוא ענה.
"לפני שמקגונגל קראה לך". חייכתי.
"אהה," הוא אמר וצחקק. "זה ישמע לך מטורף!"
"תנסה אותי!" אמרתי לו ושלחתי אליו את החיוך הכובש שלי.
"אוקיי," הוא חייך אליי חיוך כובש לא פחות משלי. "איך להגיד את זה? אממ…. אני שומע קולות בחלומות שלי, והם מדברים ונראה לי שעלייך."
"מה הם אומרים?" הסתקרנתי.
"אתם קשורים בקשר שלא ייתר לעולם, בחייכם ובמותכם! היא תיתן לך את המפתח לליבה ואתה תיתן לה את המפתח לליבך! הנערה עם עיני המעמקים. הנערה עם שיער הפנתר ועור השלג."
"ת'אמת." עניתי לו. "גם לי יש קולות בחלומות והם אומרים אותו הדבר בדיוק רק עם עוד כמה דברים."
"שהם?" נדלק ניצוץ בעיניו הכחולות והכהות. – הנער עם עיני המעמקים –
"הנער בעל עיני המעמקים, הנער והנערה שניצחו את המוות!"
פתאום התחיל מבול צחקנו והבטנו אחד בעיני השנייה. "עיניי המעמקים!" אמרנו והעינים של שינינו זהרו! התקרבנו אחד לשנייה וכמו מתוך כישוף זה היה בלתי נמנע.
התנשקנו!
זו הייתה נשיקה מדהימה ארוכה ומושלמת ואני לא התחרטתי על שום רגע!