המרד, פרק שני!

עד הצהריים כל השוק השחור ידע שמארגנים מרד, משפילים את ראש העיר.
"אז, מה עושים?" שאלתי בסופו של דבר את פרננדו.
"אני חושב שעלינו להשתמש בכלי הנוח ביותר. הרשת האינסופית האלקטרונית של השליטים הגדולים וכל מי שחי בעיר הגדולה, אני יודע שלמנדי יש כלי מושלם כדי לצלם משהו משפיל מספיק." הוא אומר.
"אין אפילו צורך לצלם, יש לי צילום נהדר של התקף זעם שלו, זה כבר יעשה את העבודה." אני אומרת ומוציאה את המצלמה הישנה שלי מהכיס, משום מה אני תמיד סוחבת אותה איתי.
מנדי יוצאת מהמון האנשים והרוכלים ובודקת אותה בדקדוק, היא עוברת על מאגר התמונות הדל ומגיעה לקטעי הוידיאו המעטים, בעצם, יש רק קטע וידיאו אחד, התקף הזעם של אבא שלי שאנחנו צריכים.
מנדי שואלת אותנו אם זה מה שאנחנו רוצים ואז מקרינה לכל החברים שאיתנו במרד את ההתקף, אין אף אחד שלא צוחק כשאבא שלי מתחיל צעוק על אמא שלי לבשל את המרק מהר יותר כי הוא רעב, ואנשים רעבים יכולים להיות מרושעים מאוד אם הם רוצים!
ואז הוא מתחיל לאכול את המפה של השולחן, אחותי המסכנה, אנני, שלא מבינה לאן היא נכנסה, מביטה בו בהפתעה ואז מתחילה לבכות כשהוא מנסה לאכול את שתי הצמות שלה.
הכל נגמר כשאמא שלי מגישה את המרק ואבא שלי צולל לתוך הסיר, ההקרנה נגמרת.
"מעלים." אני אומרת.
"מעלים." מאשרים כולם עם דמעות צחוק בעיניים, ומנדי שולחת את הוידיאו לכל אדם בעל אמצעים בארץ.