loser like me – הקדמה

*פלאק!* ברד קר הוטח בפניה של רוקסן. היא הצטערה על היום בו הראתה לילדים "גלי", משם לקחו את הרעיון. טוב, אז היא הייתה מקובלת, נחשבת, נחשקת ולא מה שהיא עכשיו. היא, אפשר לאמר, כמו בגד – כבר לא באופנה. הברד נזל על פניה וצחקוקיהם של הילדים נשמעו סביבה. היא הלכה לשירותי הבנות, הוציאה מתיקה מגבת וניגבה את פניה. היא הביטה בחולצה, שהייתה רטובה וקרה. היא נאנחה בעצב, נכנסה לאחד התאים והחליפה חולצה. היא רצתה לצאת, ואז שמעה שיחה של הבנות המקובלות, חברותיה לשעבר. מדהים מה הן עשו בשביל להשאר מקובלות- עזבו אותה כשהייתה צריכה אותן יותר מכל, וכעט היא מסתובבת עם ה"לוזרים" שצחקה עליהם בעבר. היא ממש התחננה שהם יסכימו לה להיות בחברתם, והצטערה על כל מעשיה.
"המסיבה הייתה מטריפה" אמרה נסטיה, שתפסה את מקומה של רוקסן.
"כן, לגמרי. העניינים בינך לבין לאון מתלהטים, מה?" אמרה בחיוך בריטני.
"לגמרי" אמרה נסטיה.
"עלק חברה" מלמלה רוקסן. "כשהיינו חברות נשבעת שלעולם לא תגעי בו". הציטוט נמאס עליה והיא יצאה משם.
"אפ, אפ, אפ!" קראה ג'יני. "תעצרי מייד!".
"צוטטת" אמרה בריטני, לא שואלת, קובעת.
"ממש. מה אכפת לי ממה שהולך אצלכן. אתן לא מעניינות כמו שאתן חושבות, בריט" אמרה רוקסן, ובתמורה זכתה לכך שספריה התפזרו על הרצפה.
היא חייכה חיוך זדוני בראשה, מיהרה להפיל גם את של נסטיה וכזאספה לקחה מחברת של נסטיה שהייתה עטופה באדום- היומן שלה.