סיפור בהמשכים 3

למחרת, הגעתי לכיתה..באמצע שיעור אחד הייתה דפיקה בדלת. המורה הסתכלה לכיוון הדלת, חייכה ואמרה כן, אח"כ הסתובבה אלי וקראה "ספיר? מורן רוצה לדבר אתך." קמתי , ראיתי איך הבנות הסתכלו עליי.. כאילו הן לא הבינו למה אני כל דקה הולכת אליה.. יצאתי מהכיתה. מורן החזיקה ביד שקית ענקית עם תמונה של הרבי בפנים.. היא נתנה לי אותה ובתוך השקית היה פתק והיה כתוב בו "אודך ה' כי אנפת בי" מורן אמרה לי לומר תמיד את הפסוק הזה והוא יחזק אותי. "תודה מורן, תודה שאת קיימת.." אמרתי עם כל הכוונה.. מה הייתי עושה בלעדי האישה הזאת?
"חח..ספיר היקרה! תודה שאת קיימת! את נפלאה!, תראי חשבתי על זה.. ומצאתי דרך שתוכלי ללכת לבדוק את הפנימיה בלי לספר לאמא שלך.. יש לכם גיחה שבוע הבא, ביום רביעי, בפארק הירקון.. " היא הוציאה דף ונתנה לי אותו. פתחתי אותו וזה מה שראיתי שכתוב
"טיול של"ח גיחה – צפת."
"מ-מה?"
-"כן, תראי ספיר היקרה, את תוכלי לתאם עם חברה שלך בפנימיה שתבואי לבקר אותה ולבדוק את המקום.. כשהן ילכו לפארק הירקון את תלכי לפנימיה בצפת, הסכום של הגיחה הוא 100 שח. קחי אותו כדי שישמש בשבילך ככסף לנסיעות.."
לא ידעתי מה לומר אז פשוט המשכתי לקרוא את הדף.. כבר קראתי את הדף המקורי וראיתי שהכל היה שם אותו דבר חוץ מהמיקום של ה"גיחה" כביכול..
-"אבל מורן.. זה לשקר, לא?"
-"תראי ספיר היקרה, הקב"ה בשביל השלום – מחק את השם שלו., תחתימי את אמא ותראי לי מחר את הדף.. עוד נשב ונדבר על זה בע"ה.."
-"רגע מורן.. זה לא מהר מדי?" היססתי.
"הרבי כתב לנו להזדרז..וחוץ מזה, אין לנו עוד הזדמנות אחרת.. את תוכלי לישון שם בלילה.. ובצהרים תחזרי הביתה.. קחי לך בגדים חמים כי קר שם בלילה, השאר כבר כתוב בדף, תעשי חשבון עם עצמך מה את צריכה לקחת ומה לא.. בהצלחה ספיר היקרה, אני כל כך אוהבת אותך!! את כזאת צדיקה!" אמרה ונתנה לי חיבוק כל כך חם.. פשוט יכולתי להתפרק לה בתוך החיבוק.. אבל לא עשיתי את זה. חזרתי לכיתה בחוסר ריכוז מוחלט.. מה יהיה עכשיו? מה יהיה מחר? חשבתי לעצמי.. אולי תגידו לי אתם, מה הייתם עושים במקומי?