הממלכה הדרומית פרק 5 חלק ב'

"את יותר יפה במציאות, את זה אני חייב לזקוף לזכותך. אם כי את לא מדברת יותר מידי." זוס שיחק בשיערה במשך כמה שניות עד שהיא משכה את ראשה ממנו.
"את פוחדת ממני?"
"אני לא פוחדת משום דבר" היא ענתה לו ברירות, מסתכלת לצלחתה הריקה.
"לא ענדת את העגילים שלי." הוא ציין כמובן מאילו והקיף אותה.
"אין לי צורך בדבר כה יקר. אל תנסה לקנות אותי במתנות." הוא חייך. אם יש דבר שזוס אהב יותר מהכל זה לרדוף אחרי מי שהוא רוצה להשיג.
"את יודעת, לדעתי הרדיפה, היא 50% מהכיף." היא גילגלה עיניים בזמן שרכן לעברה, אפו כמעט נגע בלחיה.
היא נעמדה, והוא התפעל שוב מיופיה, בשמלתה הארוכה, ובתסרוקת הזו היא נראתה בוגרת ומרשימה, גבוהה ומהודרת בפשטותה. היא רכנה לעברו וחייכה חצי חיוך שטני, "אם תצליח להשיג אותי, תצטרך לשנות תא האחוזים שלך." היא הודיע, ופנתה לצאת מחדרהאוכל, כשנתקלה באלף גבוה.
"אני מצטערת, אני מנסה להתחמק ממטרידן." היא הדגישה את המילה 'מטרידן' והפנתה בראשה לכיוון זוס שחייך בהנאה למשמע הזלזול בקולה. האלף נראה כמו כל האלפים שהיא פגשה עד היום, לא גבוה מאוד, אך רחב ומוצק, לבוש בטעם טוב, גלימה לבנה עם רקמות זהובות. פניו נראו מסותתים באבן, אך הוא היה כהה יותר משאר בני מינו שראתה עד היום. וגם שיערו, אינו היה בלונדיני אלא חום אגוזי ובהיר, וקצר, פרוע ומבולגן.
עיוניו נראו לה מוזרות, לא היה בהן צבע או חיים, הן היו צבועות בלבן חלבי. עיוור. היא חשבה לעצמה.
"לא לא, תסלחי לי. בבקשה. את בטח האנטר." הוא חייך בסיפוק ועיניו נעו אנה ואנה.
"תסלח לי, אבל האם נפגשנו פעם?" היא שאלה מנסה להזכר בפניו.
"פגשתי אותך רק בסיפורים על יופייך, ועל כישורייך." היא חייכה והסמיקה, ונהנתה הרבה יותר למשמע המחמאות מפיו של האלף.
"קוראים לי סלון, אבל בעולם האנושי קוראים לי שון. אני מבין שכבר פגשת את זוס. אל תתיחסי אליו, הוא יתחיל איתך יותר פעמים מכמות הפעמים שתפהקי בימים הבאים. אם הוא מטריד אותך יותר מידי, אל תהססי להחזיר אותו למקומו, לרוב הוא הגון." הוא אמר וחייך חיוך ידידותי, אך עיניו הקשו עליה להתייחס לכך. היא לא יכלה להפסיק לחשוב על כך שהוא עיוור, על כך ששולחים אותה למשימה של חיים או מוות, לעולם האנושי והיא צריכה לסמוך על מישהוא שלא רואה. שלא יוכל להזהר מפני הסכנה כי הוא לא רואה אותה.
"זוס הוא המאמן שלנו, אני מניחה."
"כן. תאמיני או לא, הוא הכי טוב בתחום, אצלו למדו כל הגדולים. כל מה שהוא רוצה-הוא משיג."
"טוב לדעת." המבטים שלה ושל זוס נפגשו, והוא חייך את אותו החיוך המתנשא שלו. היא החזירה לו מבט קר והפנתה לו עורף.