אוולין ג'ונס פרק 2
"לא! בבקשה אל תפגעו בי!" צעקי בפחד בעוד החיילים מתקרבים אלי. נצמדתי אל קיר האבנים בסמטה החשוכה והעמדתי פני מסכנה. הזלתי כמה דמעות וזה עשה את העבודה.
"מה את עושה כאן כול כך מאוחר! כבר אחרי שעת העוצר!" נזפו בי בתקיפות החיילים.
"אני כול כך מצטערת" גמגמתי באומללות "נו?" ביקשו החיילים תשובה. "אני מחפשת את אחי הקטן, ג'יימס" אמרתי והתקרבתי אליהם צעד אחד חצי מהוסס.
"מה שמך?" ביקשו לדעת. "אוונג'לין. אוונג'לין מירואקי."
-אחרי 3-
הגעתי לשוק ה'מפוקפק' כפי שקוראים לו. בידי היה שק חום קטנטן עם שלושה זרקונים.
הגעתי להימורים עבור כסף. הייתי צריכה להרוויח איכשהו ולהאכיל את אחי הקטן לא?
קוראים לו ג'יימס. אוי, איפה הנימוסים שלי (כנראה הלכו עם בוא החיילים…). שמי אוונג'לין מירואקי, או כפי שאני קוראת לעצמי עכשיו, אוולין ג'ונס, או בקיצור אוו. כמובן ששמי תמיד יהיה אוונג'לין, אבל אף אחד לא קורא לי ככה.
לפתע יד הושמה על כתפי. שנייה לפני שעמדתי לתקוף חזרה ראיתי שזו אליאן.
"אלי הבהלת אותי כהוגן" אמרתי לה ונשמתי לרווחה.
אליאן חייכה את חיוכה המתוק. שיערה החום הכהה גלש על כתפיה ובטנה כמעט נצמדה לגבה.
אליאן הייתה בת 11. בניגוד אליה, ג'סי היה בן 15 וג'יימס בן 11 גם הוא. היא וג'יימס היו הכי קטנים.
"אל תהמרי על היהלומים שנותרו לנו" אמרה בקול חלוש אליאן. "למה לא?" שאלתי אותה, מסתכלת לכול הצדדים.
"בואי נחזור" ביקשה וחטפה את ידי.
"מה עשית אליאן?" שאלתי אותה ומבטי החמיר. אליאן הסתכלה לכול הצדדים והתחילה ללכת. עקבתי אחריה והגענו למערה ששימשה לביתם של ארבעה יתומים מסכנים.
אליאן נשכה את שפתה התחתונה.
הסתכלתי אל תוך המערה. "יש שם שלושה אנשים אליאן. מי השלישי?" שאלתי ונתתי בה מבט רציני ככול שיכולתי. ויכולתי הרבה…
"לוחמים רחוקים שמעו עד כמה שאת לוחמת מהוללת ורצו…" התחילה אליאן.
הוצאתי פגיו קטן מחגורתי ולא נכנסתי למערה.
עליתי עליה ושם נלחמתי בשני אנשים שרירים עם חרבות גדולות פי שלוש משלי.
"רוצי!" צעקתי לעברה. "הווקתה!" צעקתי. אליאן הנהנה והתחילה לרוץ.
העפתי בכוחות מאומצים במעט את חרבו של הלוחם הראשון ובעטתי בו אל מתחת למערה. את השני דקרתי בכליות ודחפתי אל מתחת למערה גם כן.
"ג'סי ג'יימס!" צעקתי. קפצתי מגג המערה ונכנסתי אל החוש הקודר כשלפתע יד אחזקה בי.
תגובות (0)