Strong – פרק 1 חלק א' העלאה שנייה

פרק 1..
הפרק מוקדש ל – MUSIC , שהגיבה ראשונה להקדמה ולכל הבנות שהגיבו …
כזה כיף לי לראות שאתן אוהבות !!
טוב אני לא יחפור יותר מידי רק רציתי להגיד שיש מקומות פנויים ואלה :
– חברה של נייל
– חברה של זאין
– ידידה טובה של הארי
– BFF של אמי
אם אתן רוצות תרשמו בתגובות ואנסה להוסיף את כל מי שתרצה .
בנוסף, חילקתי את הפרק לשני חלקים כי אני אצטרך ללכת בקרוב … באסה .
קריאה מהנה :)

בבוקר קמתי במיטה של אמי, חצי מכוסה בשמיכה וחצי חשוף. לאט-לאט הראש שלי התעורר ונזכרתי בכל מה שעשינו ביחד אתמול, איך פגעתי בה, ולא בפעם הראשונה… אני כל כך שונא את עצמי כל פעם שאני עושה לה את זה! רק עכשיו הבחנתי שהיא לא יושבת לידי, אבל על הכרית שלה ישב לו פתקון שעליו כתוב בטוש שחור: "היי בייב ♥ היה לי פשוט מושלם אתמול… אני במטבח, מכינה לך ארוחת בוקר. תבוא כשאתה קם :) אגב, הבנים התקשרו אליך לנייד כמה פעמים, וכשנמאס לי לשמוע את ההקלטה שלי שרה ששמת בתור צלצול לטלפון עניתי. הם אמרו שהם צריכים אותך בשביל המ.מ החדש או משהו כזה. הם לא הסכימו להגיד לי מה זה אומר… מתגעגעת. א' " , עם קישוטים בצידי הכרטיס. חייכתי לעצמי והצמדתי את הפתק קרוב אליי.
קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת חמה (רעאר *~*) , שטפתי מעצמי את הזיעה שקמתי איתה בבוקר ועוד קצת לכלוך וסימנים מהליפסטיק של אמי. יצאתי מהמקלחת ועטפתי את הרגליים במגבת שמגיעה עד קצת מעל הברך, התנגבתי והתלבשתי בבוקסר אדום עם גומי שחור, מכנס ג'ינס נופל בצבע שחור וחולצה כחולה פשוטה עם צווארון. שמתי על עצמי דאודורנט וקצת בושם כדי להריח טוב ונעים ויצאתי מהחדר של אמי.
במסדרון על השידה של הטלפון ישב הסמרק שלי, פרמתי את הקשרים בשיערי והשארתי אותו על השידה הקטנה. הלכתי למטבח בשקט מוחלט וכשנעמדתי מאחורי אמי, שהכינה לשנינו צלחת מלאה בפנקייקס, הנחתי חיוך ענקי ותחמני והנחתי את כפות הידיים שלי, שהיו עדיין חמות מהמקלחת על שתי העיניים שלה.
"האז, תוריד את הידיים שלך ממני מותק. שמעתי אותך מתקלח." היא צחקקה בעוד אני מוריד ממנה את כפות ידיי. "בוקר טוב, נסיכה שלי." לחשתי באוזנה ונשקתי לשפתיה המגרות נשיקה קצרצרה. "בוקר טוב. קראת את מה שהשארתי לך במיטה?" היא שאלה והפכה את אחד הפנקייקס על צידו השני. "כן, את שני הדברים…" חיוך שוב עלה על שפתיי. "אבל לא הבנתי מה מ.מ אמור להיות, אני עכשיו אתקשר ללו כדי לברר." חייגתי את המספר שלו כדי לבדוק מה הם רצו שהיה כל כך דחוף.
"הלו?" שמעתי את הקול שלו ואת המבטא שאני לרוב צוחק עליו.
"היי לו, זה הארי. מה רציתם ממני מוקדם יותר?" הצמדתי את המכשיר יותר קרוב לאוזן שלי כדי שאוכל לשמוע יותר טוב.
"האז!!! אין לך מושג כמה פעמים חיפשנו אותך אתמול והיום! אפילו נשארנו ערים כל הלילה כדי למצוא אותך! מה לעזאזל קרה, ומה פתאום אתה מתקשר עכשיו?! איפה אתה?!" הוא צעק עליי בטלפון מסיבה שלא ממש הבנתי, מה הוא רוצה בכלל? ואז נזכרתי ב כ ל מה שקרה אתמול, כולל מה שהיה לפני שסלחתי לאמי ונשארתי איתה.
האוטובוס, כולם חיכו לי למטה ואני לא ירדתי.
עכשיו אני מבין למה הבנים השתגעו מדאגה…
אבל איך יכולתי לשכוח דבר כזה?!
"אוי אלוהים לו, אני כל כך מצטער! אני… שכחתי לרדת למטה לאוטובוס ועיקבתי אתכם מלנסוע… אני לא מאמין…" התיישבתי על הספה וכיסיתי את עיניי ומצחי בכך ידי, כנראה מאוכזב מעצמי יותר משהייתי אי פעם. אמי הורידה את הפנקייקס האחרונים שהכינה מהמחבת, הביטה בי והרימה גבה. לא ידעתי איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת… הזזתי את הטלפון ממני ואמרתי בלי קול לאמי, "אני אסביר לך אחר כך, אוקיי? הכול יהיה בסדר." וחייכתי. היא חייכה אליי בחזרה וחזרה לבשל את המנה האחרונה של הפנקייקס שלנו.
"טוב, אני כבר לא יכול לשנות את זה שאתה לא פה עכשיו… ואני גם מעדיף לא לכעוס עליך כי זה לא יעזור. תגיד לי איפה אתה, אני בא לאסוף אותך עם האוטו שלי." הוא נאנח ויכולת ילהרגיש שהוא לא רוצה להוציא את זה עליי, אבל הוא עדיין כועס. "אני… אמממ לו, אתה בטוח שלא תכעס אם אני אגיד לך?" שאלתי בחשש והוא השיב בחיוב. "אני… אצל ידידה טובה שלי." גירדתי את עורפי וכל שריריי התכווצו, מתכוננים לעוד מכה ממנו. אני מכיר אותו כשהוא כועס, זה אף פעם לא טוב.
"מממ… טוב, אני בא. אני אהיה בחוץ עוד 30 דקות." הוא אמר בקול צונן ואולי טיפה מעוצבן וניתק את השיחה בלי להוסיף דבר.