האהבה שבכותלי הוגוורטס פרק 10

פרק 10 :
"אני, אני, אני, אני מהממת! אמרתי מחייכת חיוך רחב שחושף שורה של שיניים לבנות ומושלמות.
"לא חשבתי שאני אגיד את זה בחיים," אמרה אליינה מחייכת אליי בחזרה. "את אפילו יותר יפה ממה שהיית קודם."
"בשבילי את תמיד תהיי מושלמת!" אמר ג'יימס.
"אני אוהבת אותך!" אמרתי ורצתי לחבק אותו. הוא הרים אותי וסובב אותי באוויר ואז נישק אותי, ואני הרגשתי הילדה הכי מאושרת בעולם. עד הגיע אלינו פתק מעופף שהיה כתוב עליו: 'לג'ייד' אני פתחתי אותו ועליו היה כתוף בכתב מוקפד אבל לא כל כך יפה – הכתב של ג'סיקה – חשבתי לעצמי. ועל הפתק היה כתוב הדבר שהכי הפחיד אותי לקבל. בפתק היה כתוב, Game on.
– זהו עכשיו אני מתה! – חשבתי לעצמי. חייכתי חיוך מזויף (אבל יפה). "אינסנדיו" אמרתי והפתק לה באש והפך בשניות לאבק. מקגונגל הלכה, ואני וחבריי נשארנו לבד. "אוי כמעט שכחתי!" קפצתי. "תכירו זה ליאו!" ליאו חייך ונופף בידו אליהם.
"יו אתה האח של ההוא מהעיתון!" צעק רוס.
"לאח שלי קוראים לוקאס." אמר ליאו ואני ראיתי שקשה לו.
"נשארנו לדבר עד מאוחר, ליאו התגלה כטיפוס חברותי ומצחיק, בנוסף לחתיכיות שלו. אבל הוא היה עצוב אבל רק אני שמתי לב לזה! ג'יימס וליאו התיידדו והפכו לחברים טובים וחצי שעה לפני כיבוי אורות שהייתי אמורה לחזור למיטה. קראתי לאליינה.
"אליינה אני יכולה שנייה לדבר איתך בצד?"
"בטח," היא אמרה ובאה למיטה שלי. (ליאו והבנים דיברו בצד השני של המרפאה).
"מה קרה?" היא שאלה אותי.
"אני כל כך מתה!" עניתי לה מפוחדת.
"למה שתחשבי דבר כזה?" היא שאלה בהתעניינות.
"ג'סיקה!" עניתי ממש בלחץ שלא ישמעו.
"מה היא כבר עשתה?"
(סיפרתי לה על הפתק.)
"אז?!" היא שאלה. "סו וואט היא שלחה לך פתח סוף העולם."
"את לא מבינה!" אמרתי לה חצי בוכה. "כשג'סיקה רוצה מתכוונת לנקום במישהו היא תמיד שולחת לו פתק של גיים און כדי שלא יופתע שבאים אליו, הם תמיד זורקים את הפתק. אבל הם לא יודעים! הם לא יודעים שהם הולכים לחטוף! והיא תמיד פוגעת איפה שהכי כואב!" הסתכלתי על ג'יימס.
כנראה שאליינה הבינה אותי, כי גם היא הסתכלה עליו. "ג'יימס!" נשנקה אליינה.
"עד שזה קרה!" כמעט בכיתי, "אלוהים למה?"
"טוב, את יודעת שג'יימס אוהב אותך!" היא נסתה לעודד אותי.
"כל מי שאיי פעם היא רצתה היא השיגה. היא שולטת בבנים כמו בובה על חוט!" התייפחתי.
"לא בג'יימס!" אליינה קבעה
"גם את ג'יימס היא יכולה לקחת לי." אמרתי. "היא יכולה לעשות כל דבר רק אם היא רוצה, זה כאילו יש לה כוח לשלוט שאנשים. כאילו היא מטילה עליהם כישוף!"
"ג'יימס אוהב אותך!" אמרה בפעם השנייה. "רגע, לא בדקנו את השירה שלך!"
"השירה שלי?"
"את זוכרת ששירה של נימפות יכולה להסיר כל כישוף?" אמרה אליינה בהתלהבות.
"לא…" אמרתי ולא הבנתי למה היא מתכוונת!
"טוב, את יודעת לפחות שנימפות שרות מושלם?" אמרה עם פחות התלהבות
"ברור!" אמרתי.
ההתלהבות חזרה אליה, "אז תשירי משהו."
"אני יודעת בדיוק מה לשיר." אמרתי צוחקת. והתחלתי לשיר : Jolene, Jolene, Jolene, Jolene
I'm begging of you, please don't take my man
Jolene, Jolene, Jolene, Jolene
Please don't take him just because you can….
"ואו את שרה מושלם!" אמרה לי אליינה עדיין מתלהבת.
החיוך חזר אליי ואז אני קלטתי, אני פאקינג נימפה! זהו ג'סיקה לא יכולה להתחרות בי במיוחדות, אני כאילו נימפה.
היא לא יכולה להתחרות בי ביופי. נימפות הם היצור הכי יפה מתחת לפני הים!
היא לא יכולה להתחרות בי בכשרון. כאילו, אני שרה מושלם.
היא לא יכולה להתחרות בי! – יש לי סיכוי נגדה! – ועכשיו אני חשבתי לעצמי, Game on ג'סיקה. Game on!
הלכתי לישון מאושרת מוארת ליאו במיטה לידי וחשבתי לעצמי – אני מעודדת, מחר יהיה תורו! ואני יודעת בדיוק איך לעודד אותו! – ונרדמתי עם חיוך על הפנים ואושר בלב.