נטרפה דעתי.

למה אף אחד לא יכול להבין אותי?!
נמצאת בחדר, עם כמה אנשים שונים,
איתם אני יכולה לתקשר רק במילים,
הם לא מבינים כלום, הם חושבים שאותי הם מכירים,
אבל לא, שום דבר עליי הם לא יודעים.
ונטרפת דעתי, אני משתגעת,
והם מנסים עם מילים בליבי לגעת.

נמצאת מול מסך מרצד כל הזמן,
לא עוזבת לרגע, אני תמיד כאן,
מאנשים שאיני מכירה,
בקושי את העין מסירה,
ונטרפה דעתי, אני משתגעת,
כי הם את כל סודותי מצליחים לדעת!

אני רוצה לגמור, לי כבר נמאס,
אחד הרגעים שבהם ליבי מלחיות מאס,
אבל אסור לוותר, אסור להרים ידיים!
בלי מעשים פזיזים, חייבים קודם לחשוב פעמיים.
ונטרפה דעתי, אני משתגעת,
כי לי נמאס לחיות, ואת זאת בוודאות אני יודעת.
אז למה לא לוותר, למה לא לגמור עם הכל?!
כי אני עוד יכולה להסתדר, את זאת אני אסבול.