רוחות וצללים

אני כבר לא מפחד,
מצללים ורוחות,
כבר לא מנסה,
להדליק את האורות,
כי כשאני לבד,
ולידי אין אף אחד,
הרוחות מדברות,
והצללים שוב רוקדים,
למרות שהם מתים,
הם תמיד מבינים,
כשאף אחד לא יכול,
וכשאני מוכן ליפול.
הרוחות והצללים,
הם חבריי היחידים,
וכך גם החשכה,
היא כמו מין ברכה,
אני לא רוצה עוד אור,
רוצה להישאר בשחור,
אז הרוחות והצללים,
מופיעים ומדברים.