ממזרה מלכותית-פרק ראשון
"היי, ממזרה"אמר אחד מבני האצולה.
נראה כי איש לא יודע את שמי,
או לפחות מעמידים פנים שזו האמת .
שמי, אגב, הוא אליזבת אלכסנדרה מונרכיה,
או בקיצור, אלי.
"תראו מי מדבר" אמרתי לעברו בגיחוך.
"מה זאת אומרת?"הוא שאל בבלבול, אך זכר להביט כי איש לא
נמצא מסביבנו.
"הרי, אילן היוחסין שלך, קצת, איך להגיד את זה?"
אמרתי והעמדתי פנים שאני באמת חושבת על זה.
"קצת, לוט בערפל" אמרתי וצחקתי כאשר הפנה לי את גבו והלך משם.
"זה מתחת לרמתך, לא אל?"שאל אוליבר.
הוא היה מבוגר ממני רק מימים מעטים, אך כבר היה אפשר לראות
את הבדלי הגובה בינינו.
אנשים תמיד הסתכלו עלינו מוזר, כאילו אנחנו אמורים לשנוא אחד את השני,
אבל אני לא מבינה את זה.
זאת אומרת, זה לא שאנחנו אשמים בכך שאבינו לא היה מוכן לחכות
זמן מה לפני שקפץ ממיטה אחת לאחרת. זאת אומרת, הוא המלך,
הוא עושה כול מה שהוא רוצה.
"דבר אינו מתחת לרמתי" היינו בלתי נפרדים, כמו תאומים.
רק שהיינו שונים לחלוטין, לפחות חיצוני.
לו היו עיניים ירוקות בהירות שיער כהה ועור שזוף,
בעוד לי היו עיניים כחולות-אפורות, שיער חום-אדמוני
ועור בהיר ושקוף מעט.
"באמת, כי אני יכול לחשוב על חמישה לפחות" הוא אמר בחיוך
והחל ללכת לצידי.
"מה שתגיד" אמרתי לו וגלגלתי את עיניי, דבר שאינו יאה לנערה במעמדי, אפילו אם אני ממזרה.
"אז, החלטת לבוא בסופו של דבר, אני רואה" הוא אמר.
"הם הרי צריכים מישהו שיהיה הכבשה השחורה בחדר,לא?"
אמרתי "וחוץ מזה, אבא ביקש שאני אבוא" אמרתי בתמימות.
"ממתי את עושה מה שאבא אומר לך?" הוא שאל בחשדנות
בפעם האחרונה שעשיתי משהו שאבא רצה ממני, הייתי בת שלוש,
אם כך, למה שאתחיל שוב כעבור 12 שנה?
"הוא אמר שהוא ישלח אותי לסבתא" אמרתי וקימטתי את אפי.
זה לא שאני לא אוהבת את סבתא שלי, או שהיא לא אוהבת אותי.
לא, זה בדיוק ההפך, היא אוהבת אותי, ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
"זה כול כך נורא" הוא אמר באימה מזוייפת.
"אתה כזה ילדותי" אמרתי לו וגלגלתי את עיניי, אך חייכתי.
"מה את אומרת?" הוא שאל והוציא לעברי לשון.
אך לא יכולנו להמשיך בהתנהגות הזו למשך זמן רב משום שמהר
מאוד, הגענו אל אולם הכינוסים, ושם היינו צריכים להוות דוגמה.
זאת אומרת, אוליבר צריך,
אבל אני, אני יכולה לעשות כול מה שאני רוצה, דבר לא ישנה את דעתם עליי.
"נתראה בפנים?" אוליבר שואל אותי והוציא אותי ממחשבותיי.
"נתראה"
תגובות (1)
חמוד