מתאהבת ~ פרק שני.

"נועה קומי" צעקה אימי מהקומה הראשונה.
לא עניתי לה. למי יש כוח אליה עכשיו?!
"נועה הבנים כבר כאן קומי" צעקה שוב ואני התגלגלתי על צידי ותוך שניות מצאתי את עצמי על הרצפה.
"שיט" קיללתי וקמתי בעייפות.
"נועההה" צרחה שוב אימי.
"קמתייי" צעקתי בחזרה.
צחצחתי שיניים וירדתי למטה.
ראיתי את דניאל, רוי ,עידן ועידו יושבים במטבח עם הכוסות קפה שבטח אמא שלי כבר הספיקה להכין להם.
"מה אתם מחייכים מפגרים" סיננתי אליהם כשהם בהו בי מחייכים.
"בוקר טוב גם לך" אמר עידן.
"תגידי לא קר לך, תלבשי על עצמך משהו" אמר דניאל ובחן את הפיג'מה הקצרצרה שלבשתי.
גלגלתי עיניים.
"דניאל בפעם האחרונה שבדקתי אתה לא אבא שלי, בינתיים לא ניראלי שחברה שלך מתלבשת יותר טוב" מלמלתי אליו. שלא ישגעו אותי על הבוקר.
"נועה, לכי תתלבשי תעשי טובה לעולם" אמר עידו.
"ביי דפוקים" אמרתי ועליתי בחזרה להתלבש. כל בוקר אותו דבר.
ג'ינס כהה, חולצת בצפר מכוערת , נעליים גבוהות. אספתי את השיער החום , הגלי והארוך לקוקו גבוה ,הסטתי את הפוני בובה מעיניי וחשפתי את עיניי הירוקות.
לא התאפרתי, מי מתאפר לבצפר?!
ירדתי למטה.
אמא שלי הפעם הייתה במטבח ואיתה גם טום ולורן ששיחקו עם הבנים.
"יוצאים?" שאלתי אותם.
"נועה תאכלי משהו" אמרה אימי.
"אני לא רעבה" אמרתי.
"אני רעב, יאללה אוכלים" אמר דניאל, איך הוא כל פעם עושה את זה! וואי.
אמא שלי חייכה חיוך מרוצה. יופי, באמת יופי.
"נוו אתה רציני?" שאלתי.
"שבי" אמר.
גלגלתי עיניים והתיישבתי.
"נועה" אמרה אימי שנייה לפני שיצאנו כולנו מהבית סוף סוף.
"מה?" הסתובבתי.
"את לא מבריזה היום" אמרה.
"נחשוב עלייך"
"היא *לא* מבריזה היום, על אחריותנו" אמר דניאל והם הסכימו איתו.
"תודה" היא מלמלה אליהם בחיוך ואני יצאתי בכעס מהבית, מה עכשיו הם בצד שלה כאילו?
דניאל פתח את האוטו שלו וכולנו נכנסנו. דניאל ורוי היחידים שיש להם רישיון. אבל דניאל היחיד שיש לו אוטו.
אין ספק שדניאל יותר חתיך מכולם. הוא כל שבוע בחדר כושר,מה שגורם קוביות לגדול ולגדול..יש לו קעקוע גדול על החזה וגם כמה אותיות סיניות על היד, הוא שזוף, גבוה , תספורת מארינס , עגיל בגבה ובלשון, שיער חום בהיר, עיניים בצבע דבש…בקיצור חתיך.
האחרים הם כבר משהו אחר.
עידן גם שרירי.. בעצם כולם. הוא פחות גבוה מדניאל. יש לו שיער בלונדיני שטני כזה ועיניים חומות. הליקס שתי עגילים רגילים באוזניים.
רוי גבוה מאוד,וכשאני אומרת מאוד אני מתכוונת לזה. אני חושבת שעוד מעט הוא מגיל לשתי מטר! יש לו שיער שחור.. פאנס ובגבה, עגיל באוזן ולא מזמן הוא גם עשה טראגוס. בתור אחת שבאה איתו לעשות אותו…טראגוס בחיים לא יהיה לי.
אני אסתפק בנזם ובהליקס שיש לי..
עידו דיי נמוך, וגם הכי רזה..אבל הוא נראה טוב, הוא לא שחיף מכוער. ממש לא.
ותאמינו לי שכשהוא פותח את הפה שלו, לא כדאי להתעסק איתו…ממש לו.
יש לו שיער חום ועיניים חומות כהות. הוא היחיד שאין לו עגילים , אבל אני בטוחה שהוא עוד יעשה.
שמעתי אותו אומר משהו על עגיל בלשון..הוא עוד יעשה..
לא הייתי קוראת להם ערסים . כי הם לא ערסים, לפחות לידי לא. חוץ מזה שאני שונאת ערסים. אז לא, הם לא ערסים.

הגענו לבצפר, דווקא רציתי להבריז…יש לי היום שעתיים מתמטיקה ולמי יש כוח?!
"שלא תעיזי להבריז" לחש דניאל כאילו קרא את מחשבותיי. לעזאזל הוא מכיר אותי כלכך טוב!
"לך לחברה שלך תעשה לי טובה" אמרתי לו ונכנסתי לבצפר ביחד עם עידו. הוא בכיתה שלי.
רוי ודניאל בכיתה י"ב ועידן בי"א . אני בעידו בי'.
נכנסנו לכיתה.
שחר ועדן ישבו במקום שלי וצחקו . אויי כמה שאני שונאת אותם.
הן הבחינו בי.
"פשיי, החלטת ללמוד?" שאלה אותי שחר צוחקת. שונאת אותה , שונאת אותה, שונאת אותה.
"לעומתך כן" אמרתי והתיישבתי במקומי. אמא של המורה הזאת בגבס מה היא תקעה אותה לידי.
ראיתי את עידו מתיישב במקומו ומתעסק עם האייפון שלו, כבר ידעתי מה הוא עושה וצדקתי, תוך שתי שניות נשלחה אליי הודעה.
'אל תסתבכי, תתעלמי' הוא כתב.
חייכתי והסתכלתי עליו. הוא הסתכל עליי גם וחייך חיוך קטן.
"אז מה את עכשיו בקטע עם עידו?" שאלה עדן. מטומטמת.
"עדן תעשי טובה לעולם, רדי מהשולחן את עוד תשברי אותו ותתנדפי מכאן" אמרתי והחזרתי הודעה לעידו.
'אני פשוט לא מבינה איך דניאל חבר של היצורה הזאת' התכוונתי לשחר, אני שונאת אותה ודניאל יודע את זה. לפעמים נדמה לי שהוא עושה לי דווקא.
'היא סתם חברת זיונים בשבילו' הוא כתב לי וגם לי לחייך ולפלוט גיחוך.