האהבה שבכותלי הוגוורטס פרק 3

פרק 3:
בניגוד לנסיעה ברכבת השייט בסירות שלקח רק 5 דקות היה נראה כמו נצח. והמתח עלה בכל שנייה נוספת שהיינו על הסירות. באמצע הדרך מאחת הסירות ראיתי ילד שמנופף לי, זה היה רוס. ידיד שלי מהבית ספר הקודם. – הוא לא מוגלג?- חשבתי לעצמי. נופפתי לו בחזרה. והוא חייך אלי. אני עמדתי על הסירה והסתכלתי על הנוף היפה של הטירה. ג'סיקה עשתה כמוני, הסירה שלנו רעדה וג'סיקה נפלה למים. ג'סיקה צעקתי, היא לא עלתה בחזרה לפני המים. "הצילו!" צעקתי – או מיי גאד ג'סיקה לא יודעת לשחות. עמדתי לקפוץ למים אבל ילד אחר קבר הקדים אותי. הוא צלל והחזיר אותה. ג'סיקה השתעלה והשתנקה. ואני חיבקתי אותה כמו מטורפת, "שלא תעשי את זה שוב!" אמרתי לה. "כמעט מתתי!"
"את כמעט מתת?!" היא אומרת לי, אני זו שטבעתי אם הספקת לשכוח. שתינו צחקנו, אני ייבשתי אותה בכישוף. והשיער שלה היה נראה אפילו יותר טוב מהבוקר. נכנסנו לטירה הענקית. אני קראתי לרוס והוא הגיע מיד. "או אמ ג'י!" אמרה ג'סיקה. "אתה קוסם?"
"ברור! הוא ענה מחייך. "מה חשבת? שאני גובלין?"
"ת'אמת…." אמרה ג'סיקה.
"תגידי…" הוא אמר. "איך הצלחת ליפול למים? אפילו ג'ייד לא הצליחה לעשות את זה, והיא שכחה את התיק בכיתה."
"יואו אתם בחיים לא תשכחו לי את זה?" שאלתי. – גם הוא זוכר לי את זה איזה כיף! – חשבתי לעצמי
"לא!" ענו שניהם בבת אחת, צוחקים.
"זה לא מצחיק!" אמרתי להם, מתאפקת לא לצחוק.
"את יודעת שזה כן!" אמר לי רוס. וגם אני התפרצתי בצחוק.
"לאיזה בית נראה לכם שימיינו אותי?" שאלה ג'סיקה.
"לא יודעת נראה לי לרייבנקלו." עניתי.
"ת'אמת…." הוא אמר. "נראה לי שיותר מתאים לך סלית'רין מאשר רייבנקלו."
"איזה רשע!" היא ענתה בבכי מזויף.
האגריד הוביל את תלמידי השנה הראשונה לטירה, עלינו במדרגות אל האולם הגדול ובפתחו חכתה לנו מורה ממש זקנה עם משקפיים. "ברוכים הבאים." היא אמרה לנו. היו עוד כמה ילדים שדיברו וברגע שראו את מבטה הם השתתקו, – ואו, – חשבתי לעצמי. -אפילו המנהלת בבית ספר הקודם שלי לא הצליחה להשתיק את התלמידים ככה! – "אני פרופסור מקגונגל……………." היא המשיכה וסיפרה לנו על הבית ספר ועל הבתים ועל הנקודות, וכבר ראיתי את יצר התחרות של ג'סיקה מתלהט. אחרי שהיא סיימה להסביר נכנסנו לאולם הגדול. "ואו." אמרו כל תלמידי השנה הראשונה במקהלה. הסתכלתי סביב מחפשת את ג'יימס. מצאתי אותו בשולחן של גריפינדור כשמבטנו נפגשו, עיניו הכחולות זהרו באור כל כך יפה. – הוא כל כך מושלם – חשבתי לעצמי. – מעניין אם הוא חושב עליי עכשיו.-
תלמידי השנה הראשונה נעמדו בשני טורים. מקגונגל הוציאה את מצנפת המיון, לקחה את המגילה שהייתה הרכבת והתחילה לקרוא – אני לא הקשבתי כל כך, הייתי עסוקה בג'יימס, שכל הזמן הזה הבטנו אחד על השנייה. עד ששמעתי את מקגונגל קוראת "ג'סיקה בנט!" ג'סיקה הלכה לחוצה למקגונגל, התיישבה על הכיסא ומקגונגל הניחה את מצנפת המיון על ראשה. אחרי חצי דקה מצנפת המיון קראה. "סלית'רין." אני רוס וג'סיקה בעיקר ג'סיקה היינו בהלם. ואז הבנתי, כל מה ששמעתי על סלית'רין מטומטם! אולי היו אנשיםרעים משם אבל ם ג'סיקה שם זה לא יכול להיות בית כזה רע.
ידעתי שאחרי ג'סיקה מגיע תורי, מקגונגל הקריאה את השם שלי, ואני הספקתי להביט על השולחנות כדי לראות, – אלבוס בגריפינדור עם ג'יימס וטדי, רוז הייתה ברייבנקלו עם אריאנה. ג'סיקה בסלית'רין, וקודי עם רוס בהפלפאף. נשארו רק עשרה אנשים אני אליינה ועוד שמונה. התיישבתי על הכיסא ותוך חמש שניות מצנפת המיון צעקה "גריפינדור." ואני הלכתי מחייכת לשולחן של גריפינדור והתיישבתי ליד ג'יימס. אליינה הייתה אחרונה ועוד לפני שהמצנפת נגעה בראשה היא צעקה "גריפינדור!" וכל בית גריפינדור מחא כפיים. כמו שעשה כל בית כשמישהו מוין אליו.