כשהלכת -סיפור אהבה עצוב- פרק 16

הייתה שתיקה מביכה בחדר..
הרגשתי שיש בילד הזה משהו מיוחד, הרגשתי שהוא לא כמו כל הילדים , הוא שונה ..
"א..אני מצטערת.." אמרתי בחנק
"לא.. לא אין לך על מה.." אמר בנימוס "זה היה מזמן" המשיך..
"אז.. למה אתה בבית החולים..?" שאלתי והתחרטתי מיד .. נעמה אולי די להיות חטטנית?!
"אני.. יש לי משהו בדם.. אני לא יודע מה אבל.. הדוקטור אף פעם לא אמר לי.. " אמר
יש לו לוקמיה.. כמוני.. זה חייב להיות זה.. אבל.. למה הדוקטור לא אמר לו את זה? מוזר..
הלילה הגיע דיי מהר ושכבתי במיטה.. בוהה בתיקרה.. הסתובבתי לצד וראיתי את שון.. הוא עמד ליד המיטה שלי.. ולא אמר דבר..
"נעמה.. אפשר לספר לך משהו..?" שאל לפתע בחשש
"כ..כן ברור.." אמרתי והתיישבתי.. הוא ישב לידי..
"כש..כשהייתי בבית היתומים הייתה שם מישהי שהייתה כמו אחותי..הייתי יושן איתה בלילה והיא הייתה שומרת עליי.." אמר והפסיק לפתע ודמעה קטנה נזלה על לחייו..
"ו..ומה קרה לה..?" לחשתי מנגבת את לחייו החמות והאדומות..
"היא מתה.. קראו לה קתרין.. ו.. היא מתה.. היא הייתה בלי שיער.. אבל היא הייתה הכי יפה בעולם.. ו.. את קצת מזכירה לי אותה.." אמר ואז חייך חיוך ביישן
"א.. א.. אני יכול לישון איתך..?" הוסיף..
הנהנתי לחיוב.. מתאפקת לא לבכות ומשכתי את גופו הצנום והרזה אליי.. השכבתי אותו על בטני וליטפתי את שיערו..
"את באמת דומה לה.. רק שלך יש שיער.." אמר בנמנום ונרדם לאט לאט..
'כן.. יש לי שיער.. אבל לא לעוד הרבה זמן.. וגם לא לך.. ' לחשתי ודימעה איימה להציף את גרוני..
בוקר.. התעוררתי וחיפשתי את שון.. אך הוא לא היה עליי.. נבהלתי לרגע אך פתאום נכנסו לחדר שון ורוז האחות של המחלקה..
רוז החזיקה לשון ביד והוא רק צוחק..
"את אמרת לו להגיד לי להביא לכם שתי מיכלים של צבע?" שאלה במבט תמוהה על פניה
"מ.מה? א.." באתי להשיב שאין לי מושג על מה היא מדברת אך ראיתי את פרצופו של ג'ון הקטן שכאילו אומר לי 'בבקשה תגידי כן'..
"א..אממ.. כן א.. אנחנו צריכים את זה.." אמרתי משוכנעת..
"טוב אבל את אחראית להחזיר! " אמרה בהנפת אצבע
"א..אוקיי.." גמגתי
היא יצאה והשאירה את שני המיכלים..
"מה-אתה- עושה?" שאלתי וצחקתי
הוא צחק ביחד איתי.. יש לו צחוק כ'כ חמוד ומתגלגל!!
"צובעים את החדררר!!!! הוא משעמם !! קדימה תחליפי בגדיייםםם!! " אמר בזריזות כאילו הוא מינימום מנהל קבלני בנין ומשך אותי מהמיטה שאני יחליף בגדים..
"אוקיי! אוקיי!" אמרתי בצחוק והחלפתי למשהו פשוט יותר
הוא טבל את ידו בתוך המיכל..
"מה אתה עושה?? " צעקתי " יהרסו לך הבגדים!!" הוספתי
"למי אכפת?! תעשי כמוני !! " החזיר והדביק את היד שלו על הקיר ונישאר סימן בצבע כחול ירוק בצורת היד הפיצפונת שלו על הקיר.. חייכתי וחשבתי 'באמת למי כפת??! '
טבלתי גם אני את ידי והדבקתי על הקיר וככה נוצרו מלא מלא מלא סימני ידיים שלי ושלו.. זה היה יפה!..
היינו שנינו מלוכלכים בצבעים שונים אבל מרוצים
"מה-לעזזל- עשית? " שמענו קול לפתע מאחורינו ..
הסתובבנו זה היה..