חונק את צווארך

אל תנסה לברוח,
הכאב, הוא שוב יחזור,
אין טעם לנסות,
להחזיר את הזמן לאחור.
העבר הוא שם נשאר,
בין ספרים ומחברות,
והזעקה מהדהדת,
בחדרי המדרגות.
הדמעות לא מלוחות,
והאושר לא מתוק,
כי הכאב אפור,
והחיוך, הוא עוד רחוק.
ולאן צעדייך בורחים,
לאן מבטך נודד,
חבל חונק את צווארך,
וגופתך עוד תתנודד.

אל תנסה לברוח,
מהעבר, והכאב,
אין טעם שוב לשמוח,
למה שוב להתאכזב?
העולם ריק מתמיד,
אך אתה מלא במחשבות.
תוהה מדוע כל זה קורה,
איך הכל יכול להיות?
חלול, קולך שוב מהדהד,
הדמעות על הכרית.
ואין מי שיסתכל,
חוץ מהירח שמביט.
אתה לא תברח שוב מהכאב,
לא תנסה להתחבא.
חבל חונק את צווארך,
אתה כבר לא בעולם הזה.