מתאהבת ~ פרק ראשון.

אני מרגישה את עשן הסיגריות נכנס לריאותיי יותר מאשר לריאותיהם. אני קמה.
"לאן זה?" שאל דניאל.
"מקום אחר , רק לא לידכם" סיננתי והעפתי מבט גם באחרים.
"עד כדי כך גרוע איתנו?" גיחך רוי.
"לידכם לא, ליד אלה כן" אמרתי והצבעתי על הסיגריות שהיו בידיהם .. הם בחיים לא יפסיקו עם החרא הזה!
"ביי" מלמלתי אליהם עוד לפני שהם הספיקו לומר משהו כמו: "אל תזייני תשכל" , "נוו באמת נועה, שוב פעם הקטע הזה?", "עוד לא התרגלת?".. זה מה שהם אומרים תמיד.

נכנסתי הביתה, הבית היה ריק. ההורים בעבודה, לורן בטח בגן כנ"ל לגבי טום.
עליתי לחדרי. לקחתי את הגיטרה, הדבר היחיד שמרגיע אותי בחיים האלה. התחלתי לשיר את השיר "Team". הוא מרגיע אותי מצורה הזויה ולא מובנת. המנגינה, המילים.. הכל.
השעות עברו…ואני. הספקתי לעשות בערך – כלום.
שמעתי את דלת הכניסה נפתחת. והנה הסצנה מתחילה.
שכבתי על המיטה והיא נכנסה לחדר , לבושה בחליפה השחורה עם התסרוקת האסופה והמסודרת שלה. כלכך ההפך ממני.
"נועה למה את בבית?" שאלה ומעט כעס נשמע בקולה.
לא עניתי.
"נועה שוב הברזת??" הגבירה את קולה.
"נחשי" אמרתי מבלי להסתכל עליה אפילו.
"נועה" היא גערה.
"מה?" צעקתי גם אני וסוף סוף הבטתי בה. קמה למצב ישיבה במהירות.
"את עוד שואלת מה? נועה מה יהיה איתך?" שאלה ביאוש.
"מה את רוצה?" שאלתי בעצבנות אך הנמכתי את קולי.
"שתתחילי לקחת אחריות על החיים שלך" אמרה במבט הזה שלה, המבט הרציני שבזמן האחרון הפך גם למיואש ומאוכזב.
"זה לא יקרה, את יכולה לצאת" אמרתי לה.
"אני צריכה שתיקחי את לורן וטום מהגן, את זה את יכולה לעשות בשבילי?" שאלה.
הנהנתי קצרות והיא יצאה מהחדר.

"שלום קטנים שלי" חיבקתי את לורן וטום. שני התאומים הקטנים האלה תמיד מצליחים להעלות לי חיוך על הפרצוף.
"איך היה בגן?" שאלתי אותם בחיוך.
"טום זרק לי חול בעיניים" אמרה לורן.
"היא הרסה לי את העוגת בוז" רטן טום ותירץ.
הם החלו להתווכח עד שהגענו הביתה.
"אמא!" צרחה לורן, מתכוונת לספר לה על הוויכוח הסוער שלה ושל טום.
"אני במרפסת" היא צעקה להם צוחקת. כאילו מישהו הצחיק אותה.
היא עם מישהו.. או מישהי.
הלכתי אחריי הקטנים לעבר המרפסת הגדולה שמובילה לחצר.
היא ישבה שם. עם דניאל.
"את רצינית?" שאלתי אותה.
"הוו הנה היא, דניאל חיפש אותך מותק." אמרה לי בחיוך. אה פתאום היא נחמדה.. אוקיי , סבבה.
"דניאל תעיף את הסיגריה" סיננתי אליו.
"מה ניראה לך שאת נותנת לו לעשן כאן?" פניתי אליה בכעס.
"הוא יכול לעש…"
"אל תזייני תשכל" קטעתי אותה.
"נועה!" גער בי דניאל.
"אנחנו הולכים לחדר" הוא פנה לאימי . הוא כיבה את הסיגריה ומשך אותי משם לעבר חדרי.
"כוסאמק נועה חלאס לעשות את זה" אמר לי בעצבנות.
"מה אני עשיתי?" שאלתי בכעס לא מבינה.
"את מחפשת לריב איתה. היא אמא שלך" אמר ותפס בפניי.
"לא אכפת לי" העפתי אותו ממני ונשכבתי על המיטה.
נועה" הוא מלמל ונשכב לידי על המיטה.
"אל תגיד לי נועה, נימאס לי כבר שאומרים לי נועה. שתפסיק לחשוב שהיא מחליטה עליי, שתפסיק לחשוב שהיא אמא שלי. כי היא לא" אמרתי בעצבנות.
הוא עטף אותי בידיו השריריות ומשך אותי לחיבוק.
"תקשיבי חיים שלי, אם היא לא הייתה כאן, אני לא יודע מה הייתי עושה" אמר מה שגרם לי להביט בו לא מבינה.
"אם *היא* לא הייתה פה?" שאלתי.
"אם היא לא הייתה פה אז את לא היית פה" אמר ונשק ללחיי.
"דניאל" מלמלתי אליו.
"מה נועה" שאל בנימה משועשעת וחייך אליי.
"דיי דפוק אל תסתכל עליי ככה" אמרתי לו ונתתי לו מכה קטנה בראש אך הוא תפס בידי ולא נתן לי להזיז אותה יותר.
"נוו.." האיץ בי בחיוך.
"אולי תהיה הומו?" שאלתי בחיוך, מתאפקת לא לצחוק.
הוא התחיל לצחוק את הצחוק הממכר הזה שלו.
"הומו?" שאל בהרמת גבה.
"מה אתה צוחק, תמיד רציתי ידיד הומו" אמרתי בחיוך.
"אם זה כולל אמבטיות קצף משותפות אז אני מסכים" אמר בחיוך מה שגרם לי להתפקע מצחוק.
"מטומטם" מלמתי.