דמעות קרות
מסביבי הכל קפוא,
קרח ושלג ביחד,
אני בוכה על חיי,
הרוח לוקחת את מילותי.
הדמעה קופאת באמצע הדרך,
כמו ליבי מלפני שנים,
אני מסתכלת הצידה רואה ילדים משחקים,
ורק אני עומדת פה ובוכה קרח.
אני נושמת עמוק ומסתובבת,
שמלתי הלבנה אחרי,
הם מסתכלים עלי מוזר אך לי לא אכפת,
כי דמעותי קפואות כמו ליבי.
תגובות (2)
נחמד.
:)
ועצוב וקודר.
יפה ועצוב