חתול על המרפסת \ מיילל

יש חתול על המרפסת,
הוא מיילל, ללא סיבה.
אל הירח הוא פונה,
מיילל בקור, באהבה.
בבקרים, בערבים,
בלילות, ובחגים,
יושב בחוץ, רעב, רזה,
אין עוד חתול כזה.
הוא מיילל בסוג של עצב,
ועיניו מדממות,
אל השמיים הקודרים,
בלילות ובימים,
גם כשמזג האוויר גרוע,
הוא אורח קבוע,
לא זז מהמקום,
מיילל, ללא מעצור.
החתול, הוא כבר זקן,
הוא תשוש, וגם מסכן,
לא אוכל, גם כשנותנים,
רק מיילל, עמוק בפנים.
הוא מביט אל הירח,
וליבו, מאוד שמח,
פעימותיו, עוצרות לאט,
והוא שולח, שוב מבט.
רגע לפני, האור הבהיר,
הוא מביט, וגם מצהיר,
הוא מיילל, צרוד, חלש,
ומאבד את כל החשש.