החיים החדשים של זואי- פרק 6

"כי את הדבר הטוב היחיד שקרה לי בשנה האחרונה! אני לא מוכן שיקרה לך משהו!" הוא התפרץ עליי.
לא דיברתי. קפאתי.
"זהו?! מרוצה?!" הוא צעק עליי והסתובב.
"ברק?" שאלתי בעדינות.
הוא הסתובב לעברי והתקרב. עצבני.
"נו, מה?!"
"אתה גם הדבר הכי טוב שקרה לי" אמרתי. התקרבנו אחד לשנייה והתנשקנו בין הסורגים.
………………………………………………………….
הסתכלנו אחד אל השנייה. חייכתי אליו. הוא חייך אליי בחזרה. עיניי נצצו. הרגשתי שאני שוקעת בעיניו. הרגשתי איך אני נמסה ממנו. החיוך לא ירד לי מהפנים.
פתאום הסיוט הכי נורא שלי הפך לחלום הכי יפה שלי.
הקרבנו אחד לשני והתנשקו שוב.
שמענו קולות טלוויזיה נוספים, ולאליהם נלוו כרגיל קולות כעס רבים.
חששתי, נשמתי נשימה עמוקה. ידעתי מה הולך לקרות.
הוא בא לעברי. נראה כועס אפילו יותר מאתמול!
הוא פתח את התא שלי וגרר אותי משם. ברק התחיל לצעוק שישחרר אותי, אבל האיש לא הקשיב לו.
התחלתי לפחד. לא ידעתי מה הוא מתכוון לעשות לי.
הוא הוביל אותי במדרגות לקומה למעלה, הושיב אותי על כיסא, וקשר לי את הידיים.
"את יודעת כמה צרות את עשית לי?!" הוא התחיל לצרוח עליי. "המשטרה התחילה עכשיו בחיפושים בכל הארץ עליי! והכל באשמתך! אתמול החבר הקטן שלך הציל אותך, אבל היום את כאן לבד!" הוא אמר והתחיל לצחוק ברשעות.
התחלתי לבכות. "לא! בבקשה, תעזוב אותי!" הוא התחיל למשוך אותי בכוח. לא הצלחתי להתנגד.
הוא הכניס אותי לחדר האפל. בחדר ראיתי שוט הצלפה וחבלים. רעדתי מפחד.
הוא הושיב אותי בכוח , בעוד שידיי קשורות מאחורי גבי.
הוא הרים את השוט בכוונה להצליף בי. עצמתי את העיניים בפחד. ואז ברגע האחרון עצר את עצמו.
"אל תזוזי!" הוא איים עליי, ונעל את הדלת בדרך החוצה.
התחלתי לפחד
מה הוא רוצה ממני עכשיו?!
כל גופי החל לרעוד- גם מהקור ששרר בחדר, וגם מפחד מהבאות.
שמעתי אותו מרחוק מתחיל לצחוק מאושר.
מה קורה כאן?! מה יקרה לי?
הוא פתח את הדלת בטריקה. נשמתי נעתקה מפחד.
הוא חייך אליי חיוך ערמומי. הוא הרים אותי וגרר אותי.
הוא הושיב אותי שוב על הכיסא, אך הפעם קשר גם את רגליי לכיסא.
הוא הוציא מכיסו טלפון נייד והלך לחדר אחר, כדי שלא אשמע את השיחה.
ניסיתי להשתחרר ללא הצלחה.
אחרי כמה דקות מלאות ייאוש, הוא חזר.
"יש לך טלפון" הוא אמר
"מאמא שלך"
הוא קירב את הטלפון לאוזני.
"זואי?" שמעתי את אמא בקול שבור. התחלתי לבכות.
"אמא?" אמרתי. בעוד שאני בוכה. גם אמא התחילה לבכות
"חמודה שלי…. כמה סבלת…. אנחנו נשחרר אותך" היא אמרה לי.
הוא קירב את הטלפון חזרה לאוזנו, וחזר לחדר שיצא ממנו.
הם דיברו כחצי שעה, בה לא הפסקתי לבכות.
הוא חזר, כשהטלפון שוב בכיסו.
"חדשות טובות, ילדה" הוא אמר לי.
"את חוזרת הביתה"