ועכשיו, אני לבד.

אהבתי אותך,
ואתה אהבת אותי,
היה לנו אחד את השני,
כמו מלאך על מגש של כסף,
אבל הייתי מספיק טיפשה,
כדי לתת לך ללכת.

וכשהלכת,
רק אז הבנתי,
כמה אהבתי אותך,
וכמה אתה חסר לי עכשיו,
אבל כל פעם,
שאמרת לי-"אני אוהב אותך"
לא התייחסתי לזה ברצינות.

למה?
למה הייתי כזו מגעילה?
למה מעולם לא אמרתי תודה?
על מה שיש לי,
על שיש לי אותך.
כי נתת לי הכל,
ואני, לא נתתי בחזרה.

הלוואי שיכולתי,
לומר לך משפט אחד –
"אני אוהבת אותך, אבא."