הגשר- מיתולגיה (פרק 1)

היה זה יום גשום, ענני סערה וברקים.
"אני חייב למצוא את המגילה שביוון" אמר פורוס.
"אני הגשר, רק אני יכול לעזור לאלים, למנוע את המלחמה, לפי הנבואה המלחמה תהרוג את כל בני התמותה…" חשב פורוס.
הסערות היו קשות והגשם הקפיא את פורוס.
"זאוס, אם אתה שומע אותי תעצור את הברקים!" צעק פורוס לשמיים.
אך הסערה רק התחזקה עוד יותר ופורוס היה רעב.
מצא הוא בקבוק פלסטיק על החול.
לקח פורוס את הבקבוק ומילה אותו במי הגשמים.
הסערה רק התחזקה מרגע לרגע.
ואז ראה פורוס עץ דקל ועליו תמרים טריים שהוגנו על ידי הענפים הרבים מפני הגשם והסערה.
הרגיש פורוס את בטנו מקרקרת ורץ לעבר העץ.
ניסה לטפס עליו אך הסערה הקשתה עליו מאוד והעץ היה כה רטוב וחלק.
שבע פעמים ניסה פורוס לטפס על העץ אך כשל.
מנפילותיו קיבל חבלות קשות.
הסערה הייתה כה חזקה, וברק פגע בתחתית העץ.
העץ נפל ופורוס לקח את התמרים שהיו מונחים על העץ.
"תודה לך זאוס על עזרתך במסע שלי, אני מבטיח להחזיר לך טובה" אמר פורוס ונגס בתמרים.
"כדאי שאני אתחבא מתחת לענפי עץ הדקל עד שהסערה תיפסוק" אמר פורוס לעצמו.
חיכה פורוס חצי שעה והסערה פסקה.
לקח הוא את ענפי הדקל "זה יכול להיות שימושי" חשב.
הלך הוא לדרכו עם ענפי הדקל.
במהלך מסעו הרגלי הקשה והמעייף במדבר נגמרו לו כל המים.
"אין מים, אין אוכל ואין לי יותר כוח" אמר לעצמו פורוס.
"כל מה שנשאר לי זה רק הסכין שלי ומדליית הגשר" אמר.
"כל מה שהיא עושה זה רק להגן עליי מפני מפלצות הערפד, והרי הערפדים הושמדו לפני 20 שנה…" אמר.
זה היה לפורוס מאוד קשה אך בדיוק אז ראה איש ישראלי, בדיוק כמוהו רוכב על גמל ולו היתה אספקת אוכל ומים.
"אדוני, התואיל לסלוח לי לרגע?"