אבא שלי רוצח- פרק 3

החזירו לי את הכיסוי לעיניים, שחררו לי את הידיים והרגליים וגררו אותי למכונית.
אחרי שהגענו שוב לחניית בית הספר, הם הכניסו אותי לבית הספר ושחררו לי את הכיסוי לעיניים.
הם דחפו אותי על רצפת הרחבה. נפלתי.
"יש לך שבועיים" אמר אחד הגברים מאחוריי
"תנצל אותם!!"
……………………………………………………….
הסתכלתי אחורה: ראיתי שהם כבר נעלמו.
קמתי בעדינות מהמדרכה המחוספסת….. כמה חבטות פה ושם וקצת דם….
לאיזה צרות לעזאזל הכנסתי את עצמי?!
עכשיו אני צריך לג'ני להתאהב בי….
איך אני מתכוון לעשות את זה?!
"אני מצטער ג'ני…." אמרתי לעצמי בקול חלש.
"אני חייב לעשות את זה" אמרתי וחזרתי בחזרה לחדרי.
——————————————————————-
התעוררתי בבהלה מהשעון המעורר. הסתכלתי על המיטה של אמילי-
ריקה.
אין לי ברירה… אני חייב לגרום לג'ני להתאהב בי היום……
נשמתי נשימה עמוקה, להפחית מהלחץ שסרר בי.
"אני אעשה את זה"
התלבשתי, לקחתי את התיק שלי ויצאתי לבית ספר.
כשהגעתי לכיתה ראיתי אותה מדברת עם כמה בנות. פשוט ישבתי וחיכיתי לצלצול.
כרגיל, אצלי לא עובר הרבה זמן וישר מגיע הצלצול. כל חבורת הבנות מיהרה להוציא את ציודם וג'ני באה אליי.
"היי" היא אמרה, מחייכת.
"היי" אמרתי. נלחצתי יותר ויותר מכל רגע.
"אתה בסדר?" היא שאלה אותי, מסוקרנת. "אתה נראה ממש לחוץ….."
"לא….. הכל בסדר גמור.." אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ לחלוטין.
"תקשיבי רגע.." אמרתי לה וגירדתי בראשי מרוב לחץ. "היית רוצה….. אולי…. שמתי שהוא….. " הייתי לחוץ לגמרי. לא הצלחתי להוציא משפט אחד שלם לידה. עגלי זיעה ירדו ממצחי.
היא הרימה גבה למשמע הדברים.
"אתה בטוח שהכל בסדר?"
חייכתי שוב את אותו חיוך מאולץ. "לא… הכל בסדר… לא משנה.."
התחיל השיעור. למדנו 4 שעות על כימיה ואז עוד 3 על מלחמת העצמאות. לא הקשבתי בכל השיעורים. חשבתי רק על כמה פישלתי!!!
כשהיינו בערך 10 דקות מסיום השעה האחרונה, ג'ני שלחה לי פתק.
"הכל בסדר? אתה לחוץ כל היום…"
"לא, סתם…." כתבתי לה
נשמע הצלצול
"לוק…. אתה לא נראה טוב…. מה קרה?" היא שאלה.
עגלי הזיעה חזרו במהרה למצחי. ניסיתי לחשבו על תירוץ טוב- לא היה לי כזה….
"הכל בסדר!!" אמרתי, בעוד שייבשתי את עגלי הזיעה ממצחי. הסתכלתי על שעון הקיר. "ואו תיראי מה השעה…. חייב לרוץ!" ורצתי משם כמה שיותר מהר.