בכול פעם שהחורף מכה

טיפות גדולות של גשם מתנגשות על החלון השקוף המכוסה אדי קור לבנים, הקור חודר אל העצמות הבגדים החמים לא עוזרים.
מחשבות קופצות לי אל המוח, מזכירים לי דברים שאני מנסה כול כך לשכוח.
רעש של רעם מהדהד אי שם בשמיים, מזכיר לי את רעש הפצצות משדה הקרב, שהיו נופלות לא פעם ולא פעמיים.
החורף הגיע, ואיתו הזיכרונות.
הקרב המשגע, וכול התמונות שאל המוח קופצות.
טיפות הגשם ניתזות על גבי החלון המכוסה אדים, מזכיר את רעש מטח היריות והקליעים.
הקור החודר לעצמות מזכיר לי את הפחד התמידי, תמיד שבשדה הקרב הייתי.
אי אפשר לשכוח ולעבור את התקופה הזאת של החיים, התקופה הזאת תמיד תלווה אותי לעולמים.
כי בכול פעם שהחורף מכה, כול הזיכרונות והרגשות את מחשבותיי מכהה.
וגם אם אני אשכח לתקופה מסויימת את המלחמה, כמו העונות החולפות החורף יגיע.
והתקופה הזאת שוב תחזור.