ZEX-מטרה 31

טאקט קם ממקומו,והחל לרוץ רחוק ממנה.
היא רצה והופיעה מולו,ובעטה אותו אחורה.
הוא התגלגל על האדמה עד שנעצר.
הוא פלט דם וניסה לקום על רגליו.
הוא התרומם מעט,אך מימה דרכה על גבו והוא נמחץ
בין רגלה למרצפה.
"אבל לפני שאני אהרוג אותך" היא אמרה:"אני רוצה לדעת מה הסימנים על ראשך".
"את לא יודעת את זה?" הוא צחק ופלט דם.
"הא?" היא שאלה."אם את לא יודעת,כנראה שאת לא יודעת עליי הכל" הוא חייך.
הוא התגלגל הצידה,ורגלה של מימה ירדה ממנו.
הוא הוריד את החולצה והשליך אותה הצידה.
"מה?!" קראה מימה וקפאה במקומה.
על גופו היו קעקועים כחולים בכל מיני צורות מוזרות.הוא רץ ועמד מולה.
הוא הביט בעיניה והיא הביטה בעיניו."תזרקי את הסכינים" הוא אמר בלחש.
עיניה נפערו,וידיה זזו ללא שליטה."מה…קורה לי?" היא שאלה וידיה זרקו הצידה את כל הסכינים שהיו לה.
"ועכשיו,אסור לך לחמוק מהמכה הזאת" הוא לחש.היא נעמדה דום ולא הזיזה שריר.
הוא הלך אחורה,ובעט בכל הכוח בבטנה.היא פלטה דם,אך לא זזה.
"לא סיימתי.אסור לך לזוז או לעצום עיניים" הוא לחש והביט בעיניה.
הוא שלח עוד ועוד בעיטות עליה,והיא לא זזה כלל.
הוא צחק והיא פלטה דם.'לעזאזל' היא חשבה:'נזכרתי.חשבתי שחיסלנו את כולם'.
"אז,עכשיו את מבינה?" הוא צחק."המיקואים" היא אמרה:"לפני שנתיים אני והחבורה נשלחנו להילחם באנשים ששלטו במוחות של אנשים על ידי היפנוזה חזקה מאוד.אני,שון,לוסי,קליאו,אנאל והיליוס חיסלנו אותם.לא חשבתי שנשארו שורדים" היא אמרה ופלטה כמות גדולה של דם.
"נשאר שורד אחד אחרון-אני" הוא אמר והמשיך לבעוט בה שוב ושוב.
"אני נשבעתי שאנקום את המוות של האחרים,ולהרוג אותך זאת הדרך!"
'הייתה דרך להתנגד להיפנוזה שלהם' חשבה מימה:'אני זוכרת ששון אמר משהו לגבי זה….משהו לגבי ההיפנוזה…נקודת תורפה…משהו..לגבי העיניים שלהם…' היא סרקה את עיניו.
'מה יש בהן שמבטל את ההיפנוזה?' היא היססה.
"טוב,אני חושב שאסיים את זה" הוא אמר ושלח אחורה את רגלו.
הוא בעט בגרונה בכל הכוח שנשאר לו.היא פלטה דם ונפלה על האדמה.
הוא תפס בשערותיה והרים את ראשה והביט בעיניה."את עדיין לא מתה" הוא לחש:"עכשיו קומי,ותתקעי את הסכינים בתוכך" הוא הצביע על הסכינים שהיא זרקה הצידה מקודם:"וכמובן תשתמשי בחשמל שלהם עלייך!"
היא הנהנה,וקמה לעבר הסכינים.'לעזאזל.אני חייבת להבין איך להיפתר מהשפעת ההיפנוזה!'
רגליה זזו ללא שליטה.'למה הוא ביקש שלא אעצום עיניים? אולי כי הוא רצה שאראה איך הוא מכה בי?'
היא הייתה קרובה לסכינים והרימה אותם.'לא! אני חייבת לפענח את זה!'
היא הרימה עשרה סכינים בכל יד.טאקט חייך חיוך ניצחון,ומימה הפנתה את הסכינים אל ליבה.
ברקים חלשים יצאו מהם.היא הניפה אותם אותם באוויר וכיוונה אל ליבה.
פיצוץ התרחש באיזור.ענן האבק לווה בברקים.האבק התפזר,והתמונה נראתה בבירור.
"איך..יכולת" לחש טאקט.חמישים סכינים ננעצו בגופו.
רק שניים היו נעוצים במימה."נזכרתי איך לבטל את ההיפנוזה" היא אמרה:"כשאתה מפעיל את ההיפנוזה שלך על האחר,אתה חייב קודם למחוק ממוחו פריט מידע כלשהו.רק כך,כשפריט מידע חסר בראשו של האדם ישנו מקום למידע שאתה מעביר.כשאדם זוכר את הפרט,המחשבות שהשתלת לו נמחקות.אתה רצית שאשכח איך לבטל את ההיפנוזה.זה למה לא יכולתי להיזכר בזה.ואתה,מצטרף לאחרים" היא לחשה.
הוא נפל על הרצפה מדמם."רק רציתי….נקמה" הוא לחש ועצם עיניים.
היא הוציאה מתוכה את הסכינים."ועכשיו אל קיירה" היא אמרה והתחילה ללכת.
"אני מחכה לך" צחק האנזו.הוא ישב בתוך מערה,ודינו התקדם אליו."אני מחכה רק לך" הוא צחק.

מימה ניצחה את טאקט,ודינו בדרך אל האנזו.מה יעלה בגורלו ובגורלה של החבורה?