החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! עונה 2 פרק 2 :)

״הארי…״ לחשתי, נושקת למצחו, הוא קדח, זיעה קרירה הייתה על פניו והוא השתעל בקולוניות.
הוא המהם, פוקח את עיניו באיטיות והשתעל שוב.
״אני לא מרגיש טוב…״ הוא מלמל, הנהנתי, נושקת לו שוב על המצח ומלטפת את פניו ומביטה בעיניו שהבריקו – עוד סימן למחלה.
״מה אתה מרגיש?״ שאלתי, הוא השתעל טיפה, ״הראש שלי כואב וגם הגוף…אני מרגיש שחם לי אבל גם קר לי ושהגוף שלי ממש חלש וכואב לי הגרון.״ הוא מלמל.
״אני הולכת להביא לך מד-חום ולהכין לך תה חם.״ לחשתי לו, ״אל תלכי…״ הוא אמר ההתחננות, ״הארי…אני רוצה שתרגיש יותר טוב, אני אחזור בעוד עשר דקות עם מד חום ותה חם וטעים בסדר?״ שאלתי ונישקתי לאפו, לוקחת קופסא עם טישו רך במיוחד ושמה את זה לידו, לוקחת את הפח ומקרבת אליו.
הוא השתעל שוב, מוציא טישו אחד ומנקח את אפו, זורק לפח ומשתעל שוב.
הבטתי בו בדאגה, הוא קלט את המבט שעל פניי והפריח לעברי נשיקה.
חייכתי אליו, מפריחה אחת גם ויורדת למטה, רצה במדרגות ומרתיחה מים בקומקום החשמלי.
הוצאתי כוס גדולה, תיון וסוכר, שמה דתיי כפיות ומוציאה את התיון ושמה בכוס, ממלאה אותה במים חמים ומערבבת, מוציאה את התיון ושמה בפח.
לקחתי מד חום מהארון ועליתי למעלה, מביטה בהארי שלי, הוא השתעל בחוזקה וראו שכואב לו.
הוא הבחין בי וחייך, שמתי את המד חום בפיו, מחכה לצפצוף.
״38.5״ מלמלתי, ״זה רע….אני קובעת לך תור לרופא!״ אמרתי ונישקתי את לחיו, מביאה לו את התה החם.
״לכי לילדים.״ הוא אמר לבסוף. הנהנתי, מעבירה את ידי בפעם האחרונה על פני ונושקת לאפו, ״תקרא לי אם אתה צריך משהו טוב?״ שאלתי והוא הנהן, ״יאללה, לכי…״ הוא לוחש, משתעל ולוקח עוד לגימה מן התה.
קמתי מהמיטה, עושה את דרכי אל החדר השני ונכנסת, מביטה בד ארסי, עיניה היו פתוחות והיא הביטה בי. חייכתי אליה, מרימה אותה אלי ונושקת לשפתיה הקטנות. הצמדתי אותה לגופי ויצאתי מהחדר, יורדת לסלון בו לואי ואביה ישבו, מתנשקים בלהט.
״לואי…״ מלמלתי, הם עצרו מיד, מבוכים ואדומים. ״סליחה על ההפרעה! באמת! פשוט הארי חולה ויש לו חום גבוה, אתה תוכל לעזור לי עם הילדים היום?״ שאלתי בהתחננות, הוא הנהן מהר, ״בטח! אל תעמיסי על עצמך, את צריכה גם לטפל בהארי…תקראי לי בכל פעם שאת צריכה עזרה!!״ הוא אמר ברצינות, ״תודה..״ אמרתי בחיוך, נושקת ללחיו, ״עכשיו…תביאי קצת את דארסי!״ הוא אמר ולקח ממני את התינוקת. ״שלום דארסי! תגידי שלום לדוד לואי!״ הוא אמר בחיוך קורן ונשק למצחה.
״אני עולה לקלח את הבנים ולבדוק מה שלום הארי בסדר?״ שאלתי, הוא הנהן, נכנסתי לחדרו של הארי, מופתעת למצוא אותו יושב בפבכיסא ליד החלון.
״הכל בסדר?״ שאלתי, עוטף את בטנו בזרועותי, ״הבהלת אותי…״ הוא אמר והסתובב, מנסה לנשק את שפתיי, הזזתי את ראשי, ״מה קרה?״ הוא שאל והעביר קבוצת שיער סהרורית למאוחרים אוזני, ״אתה חולה, אני לא רוצה להידבק!״ אמרתי כמובן מאליו, ״אבל נשיקה תרפא אותי!״ הוא ילל, ״אם אני חולה אחר כך זה על אחריותך.״ לחשתי והוא ריסק את שפתיו במהרה על שפתיי, מפסקת אותן ומעמיק את הנשיקה הנעימה, הוא בא להחדיר את לשונו אך התנתקתי ממנו, נושקת בעדינות לצווארו וללחיו, הוא נאנח, מצמיד אותי אליו. ״אני חוזרת מחר ללונדון…״ מלמלתי, ״גם אני נוסע מחר ללונדון!״ הוא אמר, ״אני מופיע מחר בלונדון!״ הוא אמר בהתרגשות, ״הארי, אתה חולה! אתה לא מופיע מחר!״ אמרתי בתוקף, ״אני אהיה בסדר!״ את תהיי שם…נכון?״ הוא שאל ועיניו התרחבו בחמידות. ״ הארי…אני יכולה לנסות, אולי אבל אני לא יכולה להבטיח….״ לחשתי, עולה על קצות אצבעותי, נושקת בעדינות לשפתיו הנפוחות והרכות, הוא קפא, הוא לא זז מה שאיפשר לי לנשק את צווארו ולעשות היקי קטן במקום גלוי במיוחד.
״אני לא יכול יותר!!״ הוא צרח וריסק את שפתיו בחוזקה על שפתיי, מפטל ת לשונו עשרות פעמיים.
נשכתי את שפתו התחתונה זה הוא גנח בחוזקה והניח את ידו האחת על ישבני וידו השנייה מאחורי ראשי, לא נותן לי להתנתק, הוא הצמיד אותי אליו הכי קרוב שיכל, הוא המשיך לצרפת אותי ולהצמיד אלי את גופו החסון והשרירי.
״הארי!״ אמרתי כשנפלנו על המיטה, אני מתחתיו. ״אתה חולה, לך לנוח!״ אמרתי, גוהרת מעליו ונושקת ללחיו, "אני מרגיש יותר טוב…ירד לי פתאום החום והכל נעלם!" הוא אמר ומבט מבולבל על פניו. "ואני מת להרגיש אותך בדרך הכי נשית שלך…" הוא לחש לי באוסן, מחדיר את ידו מתחת לכל השכבות שבחולצתי ומלטפת את גבי ליטופים קטנים.
שמענו צרחה. קמתי במהירות מהמיטה, עוזבת את הארי ההמום על המיטה, אך הוא מיד קם אחרי.
הוא רץ מאחורי עד לחדר של הילדים. דמעות התחילו להתנקז בעיני. "אני לא מאמינה…" לחשתי.
פרד החזיק בלול, מביט בי ובארי שהבטנו בו בהתפעלות.
הוא עמד על רגליו הקטנות וחייך חיוך גדול, שינו הקטנה שהתחילה לצמוח מבצבצת וחשופה.
"מאמי של אמא!" אמרתי ותיישבתיי לידו, מנשקת את ראשו והוא נופל לזרועותיי, הם כבר בני עשרה חודשיים, חייך חיוך ענקי, כזה שרואים ובא פשוט לאכול אותו.
"בוא לאבא!" הארי אמר והתיישב לידי, פרד זחל אליו מבהירות ומשך בתלתליו של הארי, אך לא חזק מדי.
"הארי, מאי! בואו לאכול!" נשמעה צעקה מלמטה, הבטתי בתומאס שהתעורר בינתיים, קמתי ולקחתי אותו בידי, מלבישה אותו בעוד שכבה מחממת ולוקחת אותו ואת פרד בידי השנייה, יורדת למטה ומניחה אותם על המזרון הגדול והמיוחד שלהם. "אתה לא אמור להיות חולה?" שאל לואי כשהניח את דארסי ליד הבנים. "אני חולה…אני, חושב?" אמר הארי וגירד בראשו, "אז למה מאי אמרה שאתה חולה?" שאל זאין כשהתיישבנו בשולחן. "כי קמתי עם חום, כאבי גוף, כאבי גרון ובחילות…" הוא אמר בחיוך, "אז למה אתה מחייך ככה?" שאל נייל, לוקח לעצמו מרק מהסיר. "לא יודע…."
"אן, זה יהיה בסדר אם אני אשאיר את הילדים כאן ליומיים, אני לא רוצה להיפרד מהם אבל אני חייבת ואני חושבת שעדיף שהם יישארו עם המשפחה ולא עם בייביסיטר…" אמרתי והבטתי בעיניה, היא הנהנה נמרצות, "בטח!" היא אמרה וחייכה, "אבל לאן את צריכה ללכת באמצע החופשה?" היא שאלה בבלבול, "אה..אני לא חוגגת את חג המולד…" מלמלתי, "באמת?" כולם שאלו בהפתעה, מלבד נייל שכבר ידע את התשובה. "כן, אני יהודיה, לא נוצריה." אמרתי בחיוך, "את צוחקת!" אמרתי רובין בחיוך, "גם אני!" אמר, "סוף סוף!" צחקתי. "את יודעת עברית?" הוא שאל, הנהנתי, לקוחת עוד ביס מהפשטידה, למרות שהרגשתי שעוד רגע אני רצה לשירותים ומקיאה הכל.
נייל הביט בי, עצמתי את עיניי, בולעת ומנסה לנשום עמוק, פקחתי את עיניי, הוא קלט אותי.
בועט חלש עם רגלו ברגלי, הרמתי כבה, הוא סימן על האוכל ולמעלה, הנהנתי. "הכל בסדר?" שאלה אן שראתה שאני ונייל רומזים אחד לשני דברים. "ברור!" אמרתי בחיוך מזויף אך כזה שכל מאוד לקנות אותו, למדתי לחייך חיוכים כאלה…
נייל עצם את עיניו, נושם עמוק, הוא התחיל לשקוע במחשבות, כאילו חושב מה כדאי לעשות. הנחתי את הסכום על הצלחת, שותה מעט מים, מקווה שזה יעביר לי את התחושה הרעה בגוף ובבטן. נשמתי עמוק. "מאי את בטוחה שהכל בסדר?" שאלה שוב אן, הפעם ביותר דאגה, הנהנתי בחיוך קטן. "אז למה את לא אוכלת?" היא ניסתה שוב, "אני לא רעבה יותר." מלמלתי… "את בקושי אכלת!" אמר זאין. דפקתי לו מבט קטן בתקווה שאף אחד לא שם לב. עיניי כולם ננעצו בי, מלבד נייל שהמשיך לשקוע במחשבות ומצחו המשיך להתקמט.
"מה קרה?" הארי לוחש לאוזני, קולו מדגדג את עורי וקולו הצרוד נשמע בברור' "הכל בסדר!" אני משקרת.
"למה כולם מסכלים עלי?!" שאלתי בבלבול. הם מיהרו להסב את מבטם. הארי נאנח, מניח את כף ידו הגדולה על רגלי ומלטף אותה, הלוך ושוב..
למזלי, צלצול הטלפון שלי הציל אותי. הוצאתי את האייפון מהכיס, מחליקה את הירוק ומצמידה אותו לאוזן. "היי ג'ק." אמרתי בחיוך, "את אצל המשפחה של הארי נכון, את יכולה לשים אותי על רמקול?" הוא שאל, "בטח…" מלמלתי, שמה על רמקול ומרחיקה את אוזני. "שלם בנים, ממה שהבנתי מפו – אתם שם. רציתי לבשר לכם שעקב כמה החלטיים והקשר של הבנות ושלכם, חשבנו במקרה שאולי תרצו לעבור לאזורים הבאים: לונדון, אירלנד או איטליה…" הוא אמר, "מה זאת אומרת לעבור?!" שאל זאין, "לעבור דירה, אני ופול רוצים להעביר אותכם מניו יורק חזרה לאירופה." הוא אמר והחיוך נשמע דרך הטלפון. "ומי אתה בדיוק?" שאל ליאם, "אני ג'ק, המנהל של מאי, אותו דבר כמו שפול בשבילכם." הוא אמר. "ואיך אתה קשור לזה אנחנו עוברים דירה?" שאל לואי, "עקב האירוסים של מאי ושל הארי ועניין הילדים שלהם, אני מעורב…" הוא אמר בעייפות. "טוב…אני אומר לונדון." אמר הארי בחיוך, "אני מעדיף אירלנד אבל לונדון הכי מתאים לכולנו אני חושב…" מלמל נייל, "אני מת על פיצה אז בא לי איטליה, אבל גם אני אומר לונדון…." אמר לואי, ליאם וזאין רק הנהנו. "יש החלטה?" שאל ג'ק, "לונדון." הם אמרו בחוזקה. "אוקיי, אני רוצה לראות אם אני יכול לסדר לכם דירה בלונדון במקום בטוח מפאפארצי וקרוב למאי…" הוא מלמל, "יש לי!" הוא אמר מיד. "אתה ממש מהיר…" מלמל זאין, "זה דבר רע?" שאלתי בהרמת גבה, "ממש לא!" הוא אמר מיד וחייך.
"מה הסיכויים שכולכם באים בעוד שעתיים לראות שני בתים והחליט מה עדיף?" הוא שאל וכולם חייכו, "אנחנו נהיה שם!" אמר נייל, "ניילר! טוב לשמוע אותך.." ג'ק קלט את המבטא האירי, "גם אותך ג'ק!"הוא אמר עם חיוך מתק.
הורדתי מרמקול והצמדתי את האייפון לאוזן, מחברת את האוזניה ונותנת חת להארי, בדיוק כמו שג'ק אמר לי לעשות.
"הארי מאי, אתם הולכים לראות 3 בתים, לא שתיים, אנחנו רוצים לתת לכם יותר פרטיות וחשבנו שאולי עדיף שכבר יהיה לכם בית אצמעי…." הוא אמר והארי חייך, "תקשיב, אני ממש ממש שונא להיפרד מהם, אבל אני חושב שזה רעיון טוב, בתנאי שניהיה שכנים צמודים ולא תהיה גדר שמפרידה!" הארי סיים. "כן המפקד…" מלמל ג'ייק בינו לבין עצמו.
"אה ומאי, הסדר יום שלך למחר הוא כה, יש לך שתי ראיונות בבוקר, אחרי זה את הולכת לצילומים של שעתיים, יש לך הקלטות לסרט החדש ההוא, במשך שלוש וחצי שעות ואז את הולכת לקולג', יש הופעה של וואן דיירקשן והריקוד צריך להיות מוכן." הוא אמר, "אני אהיה מוכנה בשבע…." אמרתי בחיוך, תמיד אהבתי את ג'ק, הוא תמיד נתן לי תחושה אבהית, מה שלא הרגשתי בחיי, או לפחות לא שאני זוכרת זאת. "אוקי אז יפה לי, נתראה בעוד שעתים, דיויד כבר יחכה לכם בחוץ." הוא אמר, "ביי..אוהבת אותך!" אמרתי וניתקתי. "את הולכת לרקוד בהופעה שלנו?!" שאל הארי בהפתעה, "אני הקפטן של נבחרת המעודדות של הקולג', אין לי ממש בררה…" אמרתי ונשקתי ללחיו. "ומי זה דיויד?!" הוא שאל בקנאות, "דיויד זה העוזר האישי שג'ק הצמיד לי, הוא נחמד מאוד, הוא מאוד אוהב לצחוק וכשמצליחים לגרום לו להשתחרר הוא זורם עם מסיבות בריכה, הוא בן עשרים ושבע, הוא חתיך מאוד ומכין קפה ושוקו מעולה." אמרתי בחיוך.
"יותר חתיך ממני?!" הוא שאל בעצבנות, צחקקתי לעצמי, "כן, אבל אתה הכי חתיך בשבילי." לחשתי לו והוא חייך, עוד קצת מחמאות לאגו…הוא נשק לי מאחורי אוזני והמשיך ללטף את רגלי. "אבל מה לעשות שאני מוקפת בחתיכים?" שאלתי, "דיויד חתיך, ג'ק חתיך הורס, ושני החברים כי טובים שלי, ג'סטין ואופק – גם הם חתיכים….זאת לא אשמתי.." אמרתי וחייכתי. "ושאפילו לא נתחיל לדבר על האחים שלך!" אמרה אביה ופערה את עיניה, "והאקסים שלך…את יודעת לבחור בנים יפיים!" אמר קורל.
הרגשתי את רגלו של הארי רועדת, הנחתי את ידי עליה, מלטפת אותה ומריעה אותו, מניחה את ראשי על חזהו ועוצמת את עיניי. "מה איתנו?!" שאל זאין, "אתם הכי חתיכים!" אמרה הדר וכולנו הנהנו.
"מה ג'ק רצה להגיד לשניכם?" שאל ליאם והמשכנו לאכול…כאילו, הם המשיכו לאכול.
"הוא ופול רוצים להעביר אותי ואת מאי לבית לבד, שיהיה לנו בית פרטי משלנו…" אמר הארי, הבנים הביטו והשפילו את מבטיהם, "הם רוצים להפריד אותך מאיתנו?" הם שאלו בעצב, "הם רוצים שיהיה לי ולמאי פרטיות עם כל עניין הילדים והארוסים, אבל אמרתי לו שאני לא מוכן לעבור אלא אם כן אנחנו נהיה בבית צמוד והגינה תהיה משותפת, מי יודע….אולי אפילו אני אתן לכל אחד מכם מפתח, שוב דבר לא הולך להפריד בינינו!" אמר הארי בעידוד והם האלו כמה חיוכים זעירים.
"אנחנו יוצאים בעוד שעתיים בעצם… אז, אתם רוצים לבוא שאלתי את אן, רובין, גיי'ק וג'מה.
"אני צריך לא יכול לבוא, אני צריך לשמור על אחותי הקטנה בעוד שעה אני הולך.." מלמל ג'ייק ונשק לראשה של ג'מה.
"אני הולכת לחבר את האייפון למטען…" מלמלתי כשראיתי שיש לי רק 10 אחוז.
נייל עלה אחרי ומלמל משהו אחריהם, התעלמתי ממנו וחיברתי את המטען לחשמל, מכניסה את השקע לאייפון.
זה כבר יותר מדי…
רצתי לשרותים, מקיא את נשמתי…לא…זה לא חוזר!