קומולונימבוס
תסתכלו למעלה, עלי, תראו איזה רגוע אני, עף לי עם הרוח, אף אחד לא יכול לחשוד מה יש בפנים, אני שטוח וחלק, רק אני מרגיש את הסופה שמתפתחת ממעל. זרמי האוויר נכנסים בי עמוק, מגדילים אותי עוד יותר, אני מרגיש את הלחץ הענקי ממעל, לא אוכל להחזיק מעמד עוד הרבה זמן זה בטוח, יבוא הזמן בו אני אתמוטט והסופה תשתחרר, וכמה שאתאפק יותר הסופה תהיה חזקה יותר. רעמים, צעקות, ברקים, גשם, דמעות, רוחות, יבבות, ברד, זעם, בכי, קור, בדידות. יכול להיות שהיא גם תפגע באנשים שעומדים מתחתיי, אני יודע שלא אוכל לשלוט בעצמי כשזה יקרה. אנשים שטסו דרכי בטעות זוכרים עד היום את הטלטלה, והם לא עושים את הטעות הזו יותר. יבוא יום ואני אתפרץ, יבוא יום ואתפרץ. אולי אחרי זה ארגיש טוב יותר. אני מקווה שלא אהפוך לתא על לפני. בינתיים תסתכלו עליי, אני שטוח וחלק.
תגובות (5)
הרעיון יפה אבל הכתיבה עצמה בינונית משהו… הקטע לא נראה כמטאפורי אלה כתיאור של אדם וענן חליפות, כי לפעמים אתה מזכיר תכונות ברורות של ענן ולפעמים תכונות ברורות של אדם. בסיפור מטאפורי השיטה אמורה להיות הזכרת תכונות משותפות, כך שכול תכונה יכולה להתפרש הן במשל והן בנמשל. אך כפי הצורה בה כתבת אותו, הקטע נראה כתיאור פואטי מדי של ענן ולא מציג את מלוא הפוטנציאל הספרותי שבדימוי אדם לענן.
מקווה שהבנת והפנמת ומאוד מקווה שתכתב/י כך שזה יהיה כתוב טוב, כי הרעיון עצמו ממש יפה ומקורי, כך שאשמח לראות לראות אותו מוצג בצורה הראויה :)
שתשכתב/י*
אני אעבוד על זה
תודה דרך אגב
אין בעד מה. מחכה לראות את הסיפור המשוכתב.