חופשה קיפופית חלומית

ב"ה

קיבלתי את המפתח לחדרי, ועליתי במעלית עד קומה 5.
המסדרון היה שקט, ויכולתי לשמוע את קצב צעדיי העמום על השטיח.
עיני סקרו במהירות את החדרים, ועד מהרה הבחנתי במספר חדרי, חייכתי חיוך קליל, ופתחתי את החדר.
החדר היה גדול מאוד אפילו, בכניסה היה מטבחון קטן עם מקרר שיש וכיור, מולו היו שירותים, בהמשך התפרסה על חצי חדר מיטה ענקית עגולה, מוצעת בבורדו ולבן, עם חמישה או שישה כריות גדולות.

בהמשך, אחרי המיטה, קצת קרוב למרפסת שממנה נשקף נוף מדהים של ים עצים וצמחים, הייתה אמבטיה גודלה מעוגלת עם ג'קוזי, ולידה נחו בקבוקי שמפו עם ריח לבנדר, וסלסלת זכוכית עם פרחיי ניחוח לאמבט.
"אוו, צ'וטה!!" קראתי בשמחה ונפלתי על המיטה כשפניי על הסדינים, מתענגת על הריח החדש שלהם.
בעודי שוכבת בשמחה על המיטה, שמעתי קול פסיעות נכנסות לחדר.
התיישבתי במהירות, מותחת את צווארי כדי לבדוק מי נכנס.
"אוו צ'וטה!" שמעתי קול גברי מתלהב.
נעמדתי מבוהלת.
התקרבתי לאט לאט לעבר הכניסה, מציצה מעבר לקיר, עיני הבחינו בבחור צעיר עם שיער חום ופוני קצת מקורזל, אפו היה סולד, ועיניו היו מעט מלוכסנות, יכולתי להבחין גם בשיניו הלבנות שבהקו בעת שחייך.. הבגדים שלו היו בסטייל יפה, חולצה מכופתרת פתוחה שתי כפתורים, ז'קט מעור ומעליו צעיף דקיק בצבע אפור, ומכנסיו היו סקיני אפור בצבע הצעיף.
כנראה שהוא הבחין בי, כי לפתע נפלטה ממנו צעקה, "יאאא!!! מה את עושה כאן?" שאל אותי מבוהל.
"אני?" הצבעתי על עצמי בקרירות לא מובנת.
"אתה! מה אתה עושה פה?!" הצבעתי עליו באשמה.
"זה החדר שלי!" הוא הרים את סנטרו כלפיי, מנופף במפתח.
"זה החדר שלי!" התעקשתי, והוצאתי מכיסי את המפתח, מנופפת מולו במספר.
"היי" הוא נעצר לרגע, "גם לי המספר הוא 62" הוא הניף למולי את מספרו.
"איך זה יכול להיות?" נדהמתי.
"בוא לקבלה" הוראתי לו, יוצאת מהחדר.
"ממה??" הוא החזיק בידו את מזוודותיו מביט בי בשאלה.
"בוא אמרתי!" קראתי לעברו.
כשהגענו לקבלה, הפקידה הסבירה בחיוך (שרציתי למחותו בסטירה טובה) שאנחנו אמורים להיות בחדר זה שנינו ביחד.
"מה??." שמעתי שאגה מאחורי, הסתובבתי כלפי הבחור בכעס, מי הוא שיצעק ככה על להיות איתי בחדר.. אבל זה לא היה הוא, זה היה בחור אחר, גבוה עם קוצים שחורים, גופו היה ניראה חטוב מאוד, ועיניו היו גדולות ומעט מלוכסנות.
הוא פנה לקבלה ונעמד לידי, מאחוריו רצה בחורה שהייתה נרגשת כנראה לפי חיוכה, היא נעמדה לידו מעט מבוישת.
"למה קיבלנו את אותו מספר של חדר?" הוא שאל בתדהמה, את הפקידה.
"גם אתם קיבלתם את אותו מפתח?" שאלתי אותו מופתעת.
"כן" הוא הביט לעברי, מראה את שתי המפתחות הזהים, "גם אתם?" שאל מצביע עליי ועל הבחור שמאחורי.
"כן" ענינו שתינו ביחד.
"מה הולך פה?" שאלנו את הפקידה שצחקקה מהצד.
"אתם נבחרתם להיות בתוכנית ריאלטי, ולכן תצטרכו לחלוק חדר עם אותו בן אדם שקיבל את אותו מספר כמו שלכם…" היא הצביעה עלינו ביחד.
"מה????" שאלתי אני והבחורה ביחד.
הבטתי על הבחורים, הם לא היו מופתעים, "אתם ידעתם את זה?" שאלתי בחשד.
שניהם הנהנו בראשם לחיוב, "ידענו, אבל לא ידענו שנהיה באותו חדר.." הסביר הגבוה.
"טוב…נו.." אמרתי.
"יששששששששש!!!!!!" שמעתי את הבחורה צורחת בשמחה, הבטתי לעברה מרימה גבה בשאלה, אבל היא אפילו לא הביטה לעברי, כנראה היא מעריצה שלו…
חזרנו לחדר שתינו, דווקא הבחור היה נראה מאוד חמוד, ולא היה נראה שיהיו לנו בעיות להסתדר ביחד.
נכנסתי לחדר והוא אחרי, מכניס את המזוודות שלו.
לאחר נעמד בפינת החדר סוקר אותו בהתעניינות, ומחייך לעצמו.
"היי" ניגשתי אליו, הוא הפנה את מבטו אלי, מכווץ את שפתיו, ומרים את גבותיו בשאלה.
"אני דסי.." הושטתי את ידי.
"אוו.." הוא חייך חיוך מקסים, "שמי יון שי יון" הוא לחץ את ידי, והחזיר את ידו לכיסו חזרה.
"נעים מאוד.." אמרתי מחייכת בביישנות.
"אהה…" הוא הנהן ראשו בחיוב וכיווץ שפתיו בחיוך.
"נצטרך להתחלק בחדר, במיטה.." הצבעתי במבוכה על המיטה.
"ובאמבטיה…" המשיך אותי, מביט בי מחייך כאילו שזה הכי בסדר בעולם.
"טוב…" הוא נאנח, והתיישב בקפיצה על המיטה, "באלי לנוח כרגע, אז אני הולך לישון…" הוא זרק לעברי, מתענג על כל המיטה הענקית.
"אוקי.." אמרתי בטינה, פונה לשירותים.
"היי את!" שמעתי קריאה כשבאתי להיכנס לשירותים, הסתובבתי לעברו.
"אני צריך גם, חכי שנייה" הוא קם מהמיטה דוחף אותי לצד בעדינות ונכנס לשירותים.
"אוקיי…" אמרתי, תעשה את זה מהר.."
"דה…" ענה לי בקוריאנית.
"התאפקתי יותר מחמש דקות, אבל לאחר מזה, כבר לא יכולתי…
"אתה יכול לצאת בבקשה?" שאלתי, מה הוא עושה שם כל כך הרבה זמן?
"כבר" הוא ענה לי ברעש מים זורמים.
עברו כבר שתי דקות…
"אוקיי אני פותחת…" איימתי עליו.
"אני יוצא!" הכריז.
כבר התחלתי לפקפק בנחמדותו.
הוא יצא… ואז הבנתי מה הוא עשה שם כל כך הרבה זמן.
שיערו היה רטוב, ורק מגבת לבנה של בית מלון הייתה קשורה על החלק התחתון של גופו, בידו החזיק מגבת נוספת, ובה ניסה לייבש את שערותיו.
"אתה התקלחת??" צרחתי עליו מעוצבנת.
"מממ.." הוא הנהן בראשו לחיוב מכווץ את שפתיו.
הבטתי על גופו, מנסה להסיר את מבטיי ממנו, אך לפתע הוא התכופף לעברי והביט לתוך עיני, "אני מתקלח בכל פעם שאני הולך לישון, הבנת?" שאל.
גיחכתי גיחוך לא יוצלח, והבטתי לצד, "אני צריכה שירותים" פלטתי ונכנסתי לבפנים.
הספקתי לראות את פרצופו המחייך בזמן שסגרתי את הדלת, "פרחח" אמרתי והתיישבתי על האסלה סוקרת את המקום.
השירותים היו מול הדלת, ולכן כנראה לא שתי לב שיש גם מקלחון בפנים.
הוקל לי. לרגע חשבתי שבאמת אצטרך להתקלח בג'קוזי הפתוח שבחדר…
כשיצאתי מהשירותים הוא כבר היה במיטה בחלוק מגבת, יושן כמו ילד טוב.
"אולי ההתנהגות שלו נובעת מעייפות" מלמלתי לעצמי.
התיישבתי על מדרגת הג'קוזי כשפניי כלפיי החלון הגדול שהאיר את החדר באור של שקיעה.
"ווא…. איזה יפה…" לחשתי לעצמי.
ישבתי ככה כמה דקות ואז פניתי להתארגן לשינה.
לאחר שלבשתי פיג'מה, היססתי אם להיכנס למיטה ביחד אתו, אבל אחרי הכל אין עוד מיטה, ואני לא זאת שתישן על הרצפה, נכנסתי בזהירות מתחת לשמיכת הפוך הלבנה, כשלפתע נתקעתי ברגלו שהייתה בדיוק במקום בו רציתי לשכב.
"אתה חייב לעשות את זה?" שאלתי אותו והעפתי את רגלו למקום שלו.
נשכבתי סוף סוף מתמתחת במקום בצפוף שהוא השאיר לי, וניסיתי להירדם.
נרדמתי דיי מהר, והצלחתי לישון יותר משלוש שעות בלי הפרעות, עד ש…
הרגשתי משהו רך נח לי על הבטן, כשפתחתי את עיני גיליתי שהרגל חזרה, קצת יותר גבוה.
"אייש" קראתי חצי יושנה, והוצאתי אותה.
נרדמתי שוב, והפעם עד הבוקר.

קמתי בערך בשמונה וחמישה, כשהתמתחתי לפתע יכולתי להתמתח רחוק יותר מאתמול, הבטתי לצד המיטה, הוא לא היה שם, "מוזר" חשבתי לעצמי, בשבילי השעה שמונה זה מוקדם, מתי הוא כבר הספיק לקום?
לפתע שמעתי קול עמום בצד השני על הרצפה.
כשהעפתי מבט, גיליתי אותו מנסה להתכסות בחלוק המגבת שהיה על גופו, כשהוא שוכב על הרצפה מכורבל כולו, ויושן.
"אומו!" אמרתי בבהלה, וקמתי מהמיטה.
פניתי אליו, וניערתי אותו בעדינות.
"סליחה.. אתה בסדר?" שאלתי בחשש.
הוא פקח עיניים באיטיות, מביט בי בשאלה.
"אתה על הרצפה…." אמרתי לו, דופקת עליה.
"מה?" הוא קם במהירות.
"למה אני על הרצפה?" שאל אותי. כאילו שאני יודעת…
"לא יודעת.." עניתי לו.
"דחפת אותי?" שאל זועם.
"לא" מחיתי בידיי.
"אז איך?" הוא קירב את פניו אל פניי עד שאפינו כמעט נגע אחד בשני, הבטתי לצד במבוכה.
"אולי דחפתי אותך.." אמרתי בחשש.
"אז דחפת אותי…" הוא התקרב אליי קרוב יותר, ואני כופפתי ראשי למטה.
"מעכשיו את תישני במזרון…" הוא הכריז והביט על החדר, מקום למזרון לא היה, הכל היה תפוס.
"את לא תשני איתי על אותה מיטה!" חתם, ונכנס לשירותים.
"חוצפן" שרבבתי שפתיי החוצה.

את ארוחת הבוקר אכלנו כל אחד במקום אחר בחדר אוכל.
אני התיישבתי ליד כמה בחורות שהיו נראות חברתיות.
"היי" קראתי לאחת מהן שהתיישבתי לידה.
"היי" החזירה לי בחיוך, מעיפה את שיערה האדמוני לאחור.
"התוכנית הזאת מה זה לא צפויה…" פתחה אחת הבנות בשולחן, להפתעתי הייתה זאת הבחורה הנרגשת מאתמול.
"אוו.. זאת את" היא נעצרה עליי.
יואו, היא זוכרת אותי…
"כן" חייכתי. "דסי" הצגתי את עצמי.
"שרהלה" הציגה גם היא את עצמה.
"אני חנצ'ו.." התערבה האדמונית.
"נעים מאוד…" אמרנו ביחד.
"איך עבר עליכן הלילה?" שאלתי בתקווה שאין עוד כמוני.
"לא ידעתי איך נתחלק במיטה…" שרהלה פתחה.
"אז ישנו ביחד, כל אחד בחצי שלו, אבל זה לא עבד… שתינו היינו מחובקים בבוקר…" היא חייכה במבוכה, גיחכנו.
"גם לי לא יותר טוב.." המשכתי אני, "כל הלילה הוא שם עלי את הרגלים שלו ובבוקר מצאתי אותו על הרצפה" חייכתי. אבל הן הביטו עלי עם גבה למעלה.
"את הפלת אותו?" שאלו אותי בחשש.
"אה… כן…" עניתי חוששת.
"אההה!!!!!!" הן אמרו ביחד בהבנה, וצחקו.
"חשבנו שהוא פשוט לא רצה לישון לידך…" הסבירה לי חנצ'ו, ונגסה בפיצה שלה.
"ת'אמת שהוא אמר את זה כשהוא התעורר…" הוספתי.
"מסכנה…" אמרו שתיהן ביחד.
מה אני יכולה לעשות?" שאלתי בחוסר אונים.
"אין לי מושג" ענתה האדמונית, ומשכה בכתפייה.
"אייש…" קראתי חושבת על הימים הבאים המחכים לי.
"למה את לא לוקחת לאכול?" שרהלה הצביעה על הבר המלא במאכלים מגרים.
"צודקת.." אמרתי מחייכת חצי חיוך, ופונה עם צלחתי לבר העמוס באנשים.
נעמדתי בתור מאחורי איזה בחור גבוה, עם פוני אדמוני.
איזה חמוד…
הצצתי למעבר אליו לראות איך התור מתקדם, וגיליתי שאני כמעט הבת היחידה שעומדת בתור….
איזה פדיחות… מלא בנים….
הבטתי לאחורי, התור המשיך להיות כמעט כולו בנים, הייתה שם קבוצה שעמדה ודיברה בקולי קולות, תפסתי עוד איזה אחד מפהק ומסתכל על השולחנות שבהם ישבו בנות.
רובם היו ממש חתיכים, אבל הם היו אסיאתיים, לא שיש לי בעיה עם זה….
"במי את בוהה?" שאל אותי בחור מאחוריי.
"באף אחד." אמרתי לו וסובבתי את ראשי כדי שלא יחשוד בכלום.
ראיתי אותו מחייך לעצמו, והסרתי ממנו את מבטי במבוכה.
הבחור שמלפני התקדם לאט, כל מגש של גבינות או מוקרמים מכל מיני סוגים, הוא עצר ומילא את צלחתו עד אין סוף.
לפתע, באמצע שהוא לוקח מאחת מיני הגבינות המסודרות בעיגול, הוא הוציא אייפון מכיסו, וצילם את עצמו…
מגוחך…
לפני שהוא שם לב, הכנסתי את שתי אצבעותיי מעבר לראשו, ויצא לו בתמונה שתי קרניים, ואותי מהצד מחייכת חיוך טיפשי.
איך אני יודעת? זה יקרה בהמשך…
לקחתי לצלחתי מנת פיצה קטנה חמימה, ועוד איזה בקבוק שוקו בננה קטן, הוספתי בצד גם אחד מהשוקולדים שהיו פרוסים שם על מגש גדול ומקושט, וביד אחרת ניסיתי להחזיק קערה עם דגנים וחלב.
וכשכולי שמחה ומאושרת עם ארוחתי פניתי ללכת מהתור, אבל אז, הבחור מאחוריי עקף אותי בשביל להתקדם בתור, ואז, גופו הזיז את מרפקי וכל מגשי נשפך על חולצת הפולו הכחולה שלו, ועל מכנסי הסקיני הלבנות שלו.
סורי…
"אוי סליחה" קפצתי לעברו, מניחה את מגשי על הרצפה, ובדרך מעיפה עליו גם את הפיצה…
"יא!" הוא צעק, מביט בי.
"סליחה…" הבטתי לתוך עיניו, להפתעתי הוא לא כעס.
אולי בגלל שכל הבחורים הביטו בי במסכנות?
"זה בסדר.., הוא ניסה לנקות את חולצתו, משפריץ כל עבר את החלב.
"אני אלך להחליף.." הוא חייך אלי חיוך נבוך.
"תן לי לעזור לך…" אמרתי, מעיפה מבט על הבחורים הצופים בנו מהצד, פתאום הבחנתי בין כל הבחורים בבחור מהחדר שלי, יון שי יון.
הוא לעומת כולם, הביט בי מגחך, החזרתי לו מבט עצבני, אבל הוא רק חייך חיוך שחשף את כל שיניו, והמשיך לקחת לעצמו אוכל.
בחיי שבאלי להחטיף לו ברגע זה!
הבחור המסכן פנה למעלית, בודק את מכנסיו הרטובות, הלכתי אחריו מהססת, ושנינו נכנסנו למעלית.
"את צריכה להיות יותר זהירה" הוא פנה אליי כשם לב שהתלוויתי אליו.
"כן.. אני נורא מצטערת.." המשכתי.
"זה בסדר…." הוא חייך חיוך גדול שגרם לי לדפיקות בלב.
"יש לי סטוק שלם של בגדים!" הוא גיחך, חייכתי במבוכה לעברו, לא מבינה למה אני הולכת אחריו.
לפתע, בלי הודעה מוקדמת, הוא פשט את חולצתו, והניח אותה על כתפו.
אומו!!…
היה לו גוף חלק לגמרי, החזה שלו היה מרובע ומעוצב, ועל ביטנו היו ארבע קוביות מרובעות בנוניות.
אימאל'ה… למה כשראיתי את השותף לחדר שלי לא הרגשתי ככה?
"איזה חדר את?," הוא פנה אלי לפתע, נשען בלי משים על קיר המעלית חושף לעברי את גופו.
לא מסתכלת.. לא מסתכלת….אוקיי, בסדר רק הצצה קטנה….
הרמתי את עיני לשנייה על גופו, ומיד הורדתי.
"את לא חייבת לענות…" אמר, כשלא עניתי לו, וסובב גופו חזרה לדלת המעלית.
"לא… סליחה… אני 62" עניתי ממהרת.
"62?" הוא הסתובב לעברי שוב.
אוי. מיי. גאד!!!!!" איך לא מסתכלים?
הנהנתי בראשי לשאלתו.
"אממ…" הוא המהם, והביט לרגע במראה.
"אני דונגהא" אמר מחייך מוציא יד מכיסו לעברי.
"דסי" עניתי ולחצתי את ידו.
דלת המעלית נפתחה, דונגהא יצא מהמעלית כשאני אחריו.
אין לי מושג מה חיפשתי שם…
"אני חדר 72" הוא הצביע על החדר מחייך.
"זה ניראה לי מעל שלך…" הוא גיחך לעצמו, ופתח את הדלת.
הוא נכנס פנימה, מחווה אלי בידו להיכנס גם, נכנסתי.
החדר היה גדול כמעט כמו שלי, פשוט יותר גדול משלי.
הוא פנה לארון הקרוב לאמבטיה, ולקח משם חולצת ווי נקייה לבנה, ומכנסי קצרות בצבע טורקיז.
"חכי פה.." הורה לי, ונכנס לאמבטיה.
הנהנתי בראשי, והתיישבתי על אחת הכורסאות הלבנות שעמדו בצד.
איזה חדר יפה, למה רק אותי תקעו עם איזה אחד לא מתחשב, אפילו ספה אין לנו בחדר, כדי שנוכל לא לישון ביחד…
קמתי ממקומי והתהלכתי בחדר בודקת את כל הדברים שהיו תלויים שם על הקיר, היו שם מלא תמונות יפות, רובם היו ללא צורה מובנת, אבל היו גם כאלה עם נוף מהמם שלא היה מבייש שום צייר.
התקרבתי לאחת התמונות מתרכזת בה, כשלפתע הרגשתי יד על כתפי, הסתובבתי.
"היי…" מאחורי עמד בחור עם שיער חום, הוא הוריד את ידו מכתפי בבהלה.
"מה את עושה פה?" שאל מופתע, מחזיק בשערותיו האחוריות של ראשו.
"אאני…" גמגמתי במבוכה.
"בטעות…." באתי להסביר על שפיכת החלב על דונגהא, אבל בדיוק אז דונגהא יצא מהאמבטיה לבוש.
"היונג, זו חברה שלך?" שאל הבחור.
"אייגו.. בקהיון…" דונגהא צחקק במבוכה מביט בי.
"הכרתי אותה היום בחדר אוכל.." הוא חייך לעברי והתקדם.
"או…" הנהן חברו, בקהיון בהבנה.
"תעשו חיים…" אמר לעברינו ועזב את החדר, מנופף לי לשלום.
דונגהא משך בכתפיו, "זה חברי לחדר, בקהיון" פנה לעברי.
"או…" הנהנתי.
"איזה יופי לך שאתה עם מישהו כמוך…" חייכתי בהקלה דו משמעותית.
"למה?" הוא פנה למטבח ומזג לי כוס שוקו.
"סתם… כי אני עם איזה בחור מעצבן בחדר.." שפכתי את ליבי.
"מעצבן?" הוא לגם לגימה קטנה מהשוקו ונשען על השיש.
"כן… הוא עושה את זה בכוונה.."
"ישנתם ביחד?" שאל לפתע.
"כן…" עניתי במבוכה.
"מי מצא את עצמו על הרצפה?" הוא שאל מגחך, שוטף את הכוס שלי ושלו.
"ת'אמת, שהוא" עניתי מגחכת, הוא צחק.
"דחפת אותו?" הוא שאל אירוני.
"אני חושבת" עניתי צוחקת.
"אני מקווה שנסתדר בעתיד" אמרתי סופקת את ידי.
"אני מצטערת שוב ששפכתי עליך את החלב והפיצה…"
"זה בסדר" הוא הניח לפתע את ידו על כתפי.
"אל תטרחי להצטער, אני כבר סלחתי" הוא חייך והוריד את ידו.
חייכתי ויצאתי מהחדר שמחה.
"את רואה דסי, לא כל הבנים רעים ומעצבנים כמו זה שבחדר שלך" אמרתי לעצמי תוך כדי שנכנסתי לחדרי חזרה.
"מה אמרת?" שמעתי לפתע קול מאחורי.
הסתובבתי, זה היה השותף שלי, נאנחתי.
"מה?" שאלתי אותו כועסת.
"שאלתי מה אמרת עלי!" הוא התקרב אלי שוב.
"כלום!" צעקתי, ונכנסתי לאמבטיה במהירות נועלת את הדלת אחרי.
"בסדר, זה מה שאת חושבת עלי…" הוא היה נשמע מאוכזב.
"רק שתדעי שהמשימה של שתי הימים הבאים היא לא לריב עם השותף בחדר…" הוא צחקק.
הבטתי במראה עצבנית.
"למה שאני לא יריב איתו? הקרצייה הזה!" אמרתי לעצמי.
פתאום הופיע על פניי חיוך, נזכרתי בבחור שפגשתי בחדר אוכל, חיוכי גדל, ועיני החולמניות שוטטו באוויר באהבה.
הבטתי שוב במראה בודקת איך הייתי נראית כשהייתי לידו, "אממ… לא רע" חייכתי.
"מה יש? ראית מישהו היום?" שמעתי את שי יון שואל אותי.
קפצתי, "מה? ממה? מה פתאום!" מחיתי.
"כןןןןןןןןןןן…." הוא משך את ה'כן' שלו כל כך ארוך עד שרציתי לצאת ולהחטיף לו.
"אז למה רדפת אחרי הבחור ששפכת עליו את החלב?" הוא כיווץ את שפתיו והרים את גבותיו בזלזול.
"לא רדפתי אחריו!" פתחתי את הדלת, נתקלת בגופו החוסם את הכניסה.
"עלייק!" הוא הרים ראשו בגיחוך, מביט לצד, מכניס את שפתו התחתונה כלפי פנימה ונושך אותה בשיניו, מחייך.
"תמשיך לצחוק!" אמרתי, ודחפתי אותו לצד, "אתה פשוט מקנא!" קראתי לעברו, פונה לצאת מהחדר.
עוד לפני שהספקתי ללחוץ על הידית היא נפתחה מעצמה.
האדמונית מהשולחן בבוקר הייתה שם.
"היי!" היא קראה לעברי שמחה.
"היי, איך ידעת שאני בחדר הזה?" שאלתי בהתעניינות חשדנית.
אולי היא עקבה אחרי עד לחדר של דונגהא ומשם לחדר שלי?
"אהה…" היא הנהנה מצחקקת.
"התמונה שהשותף שלי צילם את עצמו באוכל…." היא התחילה לספר לי.
"אל תגידי לי שהוא שם לב לקרניים?!" צעקתי מבוהלת, והחזקתי בזרועותיה.
"הוא כן" היא ענתה, "אבל בזכות זה אני יודעת איזה מספר החדר שלך!" היא הניפה מולי את האייפון שלה, והראתה לי את התמונה שהוא צילם.
הפרצוף שלו היה באמצע ומאחוריו כל המאכלים, מאחוריו שתי אצבעות עושות קרניים, ועליהן… המפתחות של החדר שלי, כשהמספר 62 זוהר מול המצלמה לאור היום.
"שיט!!!" קראתי והלכתי אחורה נתקלת בסיד שוב.
"או…." חנצ'ו שמה לב אליו.
"היי!" קראה לעברו בנחמדות.
"היי!" החזיר לה, מחייך חצי חיוך.
"כן…" פניתי לעברה. "זה השותף שלי לחדר…" הודיתי מגלגלת עיניים למעלה.
"חמוד דווקא!" שמעתי קול מאחורי חנצ'ו זאת הייתה שרהלה, הבחורה השנייה שהכרתי באותו בוקר.
הוא חייך לעצמו.
"טוב, נו אתן באות?" שאלה שרהלה קצרת רוח.
"לאן?" שאלתי.
"לבריכה.." ענתה האדמונית.
"אה! ברור!" עניתי, נתקלת בפעם השלישית בסיד שעדיין עמד מאחורי.
"חכו לי שנייה!" אמרתי ונכנסתי לאמבטיה להחליף בגדיי.
סיד פנה לתיקו, הוא הוציא משם מכנסים תחתונים קצרים ביותר של בריכה, כשפנה לצאת הוא תלה על כתפו מגבת לבנה נקייה, שרהלה וחנצ'ו הביטו בו בשאלה אבל הוא רק חייך חצי חיוך.
"סי יו!" אמר להן מחווה ביד כאות שלום.
"בי!" ענו לו שתיהן מושכות בכתפיהן.
יצאתי מהאמבטיה לבושה בביקיני ומעליו סטרפלס, הכנסתי לתיק מזדמן כמה חטיפים ויצאנו לבריכה כשהשמש מלטפת אותנו בחמימות, ורוח נעימה נושבת על עורפינו.
התהלכנו בחצר במלון, פונות לבריכה הפתוחה לשמש, זה היה כבר אחר צהריים, כך שהשמש לא זרחה במלואה, והמקום היה מוצל ונעים.
הרצפה הייתה עשויה מחומר גומי רך כדי שלא יחליקו, והרבה מושבים נוחים היו פתוחים מסביב הבריכה. המים היו צלולים ביותר, והרבה מתרחצים היו בפנים ובחוץ.
כמה עובדים עסוקים הסתובבו סביב הלקוחות, מחלקים מגבות, שתייה, אוכל, וכל מיני דברים נוספים.
מצאנו מקום דיי שקט, בו לא היו הרבה אנשים, והתחלנו להתמקם.
הורדתי את בגדיי העליונים, מביטה תוך כדי על האוכלוסייה של הבריכה.
אני לא מגזימה, אבל כל הבריכה הייתה מלאה בבחורים!!!!!
"היי, תעיפו מבט" קראתי לשתיהן קצת מבוהלת.
הן סובבו ראשיהן לעבר הבריכה, פותחות את פיהן בבהלה קצת.
"לא ציפיתי שהוא יהיה כאן!" שמעתי לפתע את שרהלה צורחת בשקט לעברינו, וצובטת בלי משים את חנצ'ו בשמחה.
"אאווו! זה כואב!" כעסה חנצ'ו, מסדרת את שיערה הגלי האדמוני לאחור.
"אני קולטת את סיד!" אמרה חנצ'ו, מחייכת לעברי.
"אוי לא!" אמרתי.
"והנה הוא בא!" הוסיפה חנצ'ו, מחייכת, מניחה ידיה על מותניה.
"איפה?" שאלתי מבוהלת.
"הנה!" קראה לפתע נותנת ריצה וקופצת לתוך המים משפריצה לכל עבר.
זיהיתי את סיד בין כל הבחורים, עומד ומחייך לעברי, נושך את שפתו התחתונה, ועיניו סוקרות את גופי.
עיני זזו במהירות מחפשות מילוט.
"היי!" שמעתי לפתע קול מלפני.
הרמתי את ראשי, קולטת את דונגהא צועד לעברי עם מכנסי בגד ים, מחייך.
"היי!" אמרתי, מסדרת את שערי מאחורי אוזני במבוכה.
"למה את לא נכנסת?" שאל.
"אני כן!" אמרתי מחייכת, פניתי לבריכה נכנסת בקפיצה קלה.
הוא קפץ אחרי, צועק בשמחה.
"אוו, דסי!" שמעתי את שרהלה לצידי, יוצאת מהמים.
"ראית איך שיוון עשה עמידת ידיים במי…. הו!!!!" היא עצרה את דיבורה מביטה בדונגהא העומד לצידי בפה פתוח.
"מה קורה?" שאל דונגהא, כשלא המשיכה מדיבורה, מכווץ גבותיו.
אני נמסה….
"אאאתתתתה דונגהא?" שאלה מופתעת.
הוא הנהן בראשו, מכווץ שפתיו בחיוב.
"מסופר ג'וניור?" היא צרחה, מסובבת כמה ראשים לעברה.
"כן!" הוא חייך.
"יואו!! אז לא רק וונקיו הגיעו, גם אונהא!!!!!!!!!!" היא קפצה במים.
"אה….לא.." דונגהא נשך את שפתיו במבוכה.
"אנחנו לא באמת אונהא!" הוא ניסה להפסיק אותה.
"למי אכפת?" היא הניפה ידה בזלזול, "אתם מושלמים ביחד!" היא קרצה לעברו, ונפלה למים בשחיית דולפין.
"מה? מה זה אונהא?" שאלתי מובכת.
"אה…זה…" הוא גירד בשערו מובך עוד יותר.
"אתה לא חייב להגיד…" שמעתי את שרהלה צורחת לעברו.
"כן, נכון.." צחקתי.
"אוקיי!" הוא מחא כף, רוצה להכיר את חברים שלי?" שאל.
"אני אשמח…." אמרתי.
"אז תתחילי לשחות!" הוא קרא, ונכנס למים, שוחה במהירות.
נכנסתי אחריו, מביטה לעברו בתוך מים, הוא הביט לעברי וחייך חיוך מושלם…
שחינו עד לעמוקים, דונגהא יצא מהמים ונעמד ליד הבחור הגבוה שפגשתי בקבלה, זה שעם שרהלה בחדר.
ולידו, "אוי לא!" אמרתי וידי אוטומטית הונחו על פי בבהלה.
הבחור שליד הסתובב לעברי, שיערו הבורדו חום היה רטוב לגמרי, וחולצתו השחורה הקצרה הייתה צמודה לגופו ונטפה מים, הוא ניגב את פניו בידו, והביט אלי.
"היי!" אמרתי, מנסה לא להביט בפניו.
"או…" הוא הצביע באצבעו הארוכה לעברי מופתע.
"קרניים? 62?" הוא כיווץ עיניו לעברי.
"סורי!" חייכתי נבוכה.
"יאללה זרום…" דונגהא טפח על שכמו צוחק.
"זאת דסי!" הוא הניח עלי את ידו והחזיק בכתפי.
"הו שלום!" שיוון הביט לעברי מופתע.
"מה? כבר נפגשת עם שניהם?" שאל אותי.
"כן" אמרתי לוחצת את ידיו של שיוון.
"אני קיוהיון" אמר האדמוני והושיט לי את ידו הארוכה.
לחצתי את ידו, אבל הוא לא שיחרר את ידי, "בלי דחיפות ידיים למצלמה שלי יותר!" הורה לי באצבע מאשימה.
הנהנתי בראשי, והוא חייך מרוצה.
"היי דסי! לאן נעלמת?" שמעתי את חנצ'ו צועקת לעברי.
"עוד פעם את איתו?" שאלה אותי מביטה על קיושן בכעס.
היא תפסה אותי בידי ומשכה אותי, "בואי נלך לעמוקים!" אמרה, מעיפה מבט מזלזל לעברו.
"אוקי, נדבר אחר כך" אמרתי לחבורה, ושחיתי אחריה לעבר העמוקים.
"ביי!" קרא דונגהא אחרי גבי, חייכתי לעברו, והמשכתי לשחות.
הגענו שתינו לאזור עמוק במיוחד שהיה דיי ריק מאנשים, שרהלה הייתה שם גם.
"אל תדבקי אליהם!" חנצ'ו הוכיחה אותי.
"למה הם מושלמים!" שרהלה הפסיקה אותה.
"את עדיין לא מכירה אותם!" היא הוסיפה.
"אבל היא מכירה אותי!" יצא לפתע ראש מהמים.
"יון שי!!" צעקתי לעבר שותפי לחדר.
"היי שותפה לחדר!" שרהלה הצוהלת ברכה אותו.
"מה מכירה אותך? אתם רק יומיים פה!" חנצ'ו התנגדה, עוצמת עיניה ופותחת אותן לאט לאט.
"אז מה!" הוא הביט לעברי, מחייך חצי חיוך, ומכווץ את שפתיו.
"חחח…." גיחכתי.
"אני רק יודעת את השם שלך, ועד כמה שאתה בלתי נסבל!" אמרתי לו מושכת באפי, ועושה לו פרצוף.
הוא התקרב אלי, בלי ששמתי לב הוא תפס אותי מלמטה ונשא אותי על ידיו.
"היי, תוריד אותי בזה הרגע!" אמרתי לו בכעס, מנסה לרדת.
"תוריד אותה!" אמרה חנצ'ו בנימה תוקפנית, עומדת מהצד מביטה בציפורניה.
"אולי תעזרו לי?" גערתי בהן.
שרהלה התקרבה אליו ודגדגה אותו בגב.
הוא העלה חיוך אבל עדיין לא הוריד את ידיו.
"לא רוצה!" אמר לי, מקרב את ראשו אל פניי.
"אוקיי!" אמרתי, מנסה לקפוץ למים מידיו, אבל הוא אחז ברגלי בחוזקה.
"או צ'וטה!" אמר בנעימים.
"מה נעים?" שאלתי ביחד עם שרהלה וחנצ'ו.
"ההרגשה של הידיים שלך על הגב שלי!" הוא ענה לי מביט לעיני קרוב.
"לא הולך אתך בטוב אה?" חנצ'ו התקרבה אליו, היא צללה לתוך המים באיטיות.
הוא הביט לעברה, מגחך.
לפתע היא יצאה מהמים, כשפייה סגור הביטה בו.
"מה? את הולכת לעשות משהו?" הוא שאל מגחך.
לפתע יצא מפיה שליכטה של מים לעבר פרצופו המתעוות.
הוא הוריד אותי מזרועותיו, מנגב בידיו את פרצופו.
"זה לא היה צפוי, נכון?" חנצ'ו חייכה.
הוא גיחך מביט לצד, ומכניס את שפתו התחתונה לפיו.
"לא צפוי?" הוא צלל לפתע ותפס את חנצ'ו ברגליה.
"אה!!!!" היא צרחה.
"עזוב אותה!" צרחנו אני ושרהלה, מנסות לחלץ אותה מזרועותיו.
לבסוף הוא הניח אותה חזרה במים, מבלגן את שערותה.
"היי!" היא צרחה עליו תופסת את ידו, "שלא תעז לגעת לי בשיער!" היא הזהירה אותו מביטה לתוך עיניו.
"אה!" הסכמתי איתה ובלגנתי את שיערו השופע.
"היי!" הוא הסתובב לעברי. צחקתי לו בפנים.
"תפוס אותי!" קראתי לעברו, שוחה במהירות קדימה.
"אוקי…" הספיק לומר לפני שנכנס לתוך המים שוחה אחרי.
בעודי שוחה נתקלתי בזוג רגליים מלפניי, הרגליים החלקות היו עם תחתוני בגד ים עם הדפס של ים ועצי תמר, אני מכירה אותם….
"דונגהא!" אמרתי בהפתעה כשנתקל ראשי בישבנו והוצאתי את ראשי מהמים.
"או, דסי!" הוא קפץ לקראתי מחייך בשמחה.
"איפה כולם?" שאלתי כשראיתי שהוא בסביבה בלי חבריו.
"אנחנו משחקים מחבואים…" הוא הצביע לעבר חבורת בנות קטנות שהשפריצו אחת על השנייה.
"מה יש שם?" שאלתי מצחקקת.
"תסתכלי טוב" הוא הניח יד על כתפי והצביע בידו השנייה על אחת הבנות.
בין כל גלגלי הים הצבעוניים ראשו החום כתום של שיז'ה נגלה נאבק במשפריצות עליו בהתלהבות.
"בנות, בנות מתוקות!" שמעתי אותו צועק לעברן.
"אני ארים אתכן, תפסיקו להשפריץ עליי!" אמר בתחינה לא ללא מועיל.
צחקתי ביחד עם דונגהא, כשלפתע הרגשתי שתי זרועות נכרכות סביב מותניי, וראש עושה לי בועות בגב.
הסתובבתי מיד, מנסה להוציא את הידיים החצופות שהעזו.
ראשו של סיד הופיע מעל המים, עדיין מחזיק אותי היטב.
"יון שי!" צעקתי לעברו בכעס, כשדונגהא מביט עליו מכווץ גבותיו.
"יון שי היונג?" קרא לפתע בהפתעה.
סיד נעצר, והוריד את ידיו ממותניי.
"דונגהא!" קרא לפתע, ושניהם התחבקו.
"מאיפה אתם מכירים?" שאלתי מיד.
"אה.. הוא היה ביחד עם שיז'ה וקים היונג ג'ונג בתוכנית, משם אני מכיר אותו" דונגהא הניח ידו עליו כחברו הטוב ביותר.
"אה… וגם! הוא הופיע במלא דרמות! לא ראית אותו אף פעם?" הוא שאל אותי מופתע.
"אה… לא…" עניתי מביטה בסיד בגבה מורמת עד סוף מצחי.
סיד הביט בי מחייך בסיפוק.
"דונגהא צודק, איך את לא מכירה אותי?!" הוא פנה אליי בטון של 'את באמת לא ידעת?'.
"לא.." עניתי מרימה את סנטרי כלפיו.
"אז איך את יודעת את השם שלו?" שאל דונגהא מוריד את ידו מכתפו של סיד.
"אנחנו באותו חדר!" אמר סיד מחייך אלי.
"אתם באותו חדר?" שאל דונגהא מופתע עוד יותר, מצביע על שתינו.
"יאפ!" סיד הנהן בראשו, מניח ידו על כתפי, ניערתי אותה מיד.
"אוקיי…" דונגהא חייך.
"אני מקווה שתסתדרו ביחד!" הוא אחל מביט עליי וקורץ.
"תודה!" לחשתי לו.
"כן תודה היונג!" אמר סיד טופח על שכמו.
"דונגהא שי!" נשמע קולו של בקהיון מרחוק.
"כן?" צעק אליו חזרה דונגהא מאמצע הבריכה.
"אתה בא לחדר? כבר שקיעה!" הוא היה נשמע מודאג.
"כן, אני בא!" ענה לו והסתובב לעברינו.
"אני אחראי עליו, אז כדאי שהוא לא ידאג לי…" הוא הסביר.
"זה בסדר!" אמרנו אני וסיד ביחד.
"טוב… אז אני אזוז!" הוא התקרב לסיד ונתן לו כיף וחיבוק.
לאחר פנה אלי, ונתן לי חיבוק.
"לילה טוב!" אמר.
"לילה טוב!" אמרנו אני וסיד ביחד יוצאים מהבריכה ופונים כל אחד לדרכו.
כשיצאתי כבר ראיתי את האדמונית ואת שרהלה כבר לבושות.
"אנחנו חוזרות לחדר!" אמרו לי.
"אני לא יכולה כבר לחכות לישון עם שיווני עוד פעם!" לחשה לנו שרהלה נרגשת.
"שיהיה לך כיף!" צעקתי אחרי גבה המתרחק.
"כן, רק אנחנו הולכות לסבול" אמרה חנצ'ו מביטה בסיד בספק.
"כן, זה סיוט לישון איתו…" לחשתי לה.
"טוב אני אזוז" היא סידרה את שיערה לאחור, "אני מקווה שלי לא יהיה כל כך גרוע…" אחלה לעצמה.
"בי!" חיבקתי אותה בקלילות, ונפרדנו.
נשארתי עם סיד, הוא התעקש לעלות לחדר רק עם תחתונים, אז אני עליתי במדרגות והוא במעלית.
נכנסתי לחדר הפתוח, הוא הגיע לפני מן הסתם.
התקדמתי לתוך החדר כששמעתי רעש מים זורמים.
מה הוא מעולל שם עכשיו? שאלתי את עצמי.
חדר השינה הגדול היה ריק, אבל המרפסת המחוברת אליו הייתה פתוחה לרווחה, הג'קוזי הענק שעמד שם מיום שבאתי, היה מלא במים עם קצף מבעבע, בין הקצף השוטף נחו עלים ורודים, ונרות מרובעים בעלי ניחוח מרגיע היו דלוקים מסביב לאמבט הגדול.
ליד האמבט, במדרגת השיש, ישב סיד בחלוק מגבת לבן, מביט עליי.
איזה רומנטי זה לבוא לחדר שמחכה לך דבר כזה….
הוא בטח רוצה לפצות אותי על כל ההתחלה הלא מוצלחת שהייתה ביננו..
אני מבינה…..
העליתי חיוך קטנטן שבצבץ בצדי שפתיי, והבטתי בו בעיני הסולחות.
הוא חייך לעברי גם..
הוא קם ממקומו וצעד לעברי, חוסם את דרכי.
הוא קירב את פניו לפני, הנה תבוא הסליחה….
"שלא תעזי אפילו לחשוב על להיכנס לפה!!!". אמר לפתע.
"מממההה??" לא הבנתי.
הוא נאנח.
"הכנתי את זה הרבה זמן בשביל שאוכל לנוח מהיום העייף שעשית לי!!" אמר לי מכניס את שפתו התחתונה כלפיי פנימה בכעס.
"אאאנני עשיתי לך?" שאלתי בחוסר הבנה מוחלט.
"כן!" צעק.
"עייפת אותי היום, אז עכשיו תני לי קצת זמן להיות לבד!" הוא סובב את גופי כשגבי אליו, ודחף אותי בעדינות קדימה.
"תתקלחי ותלכי לישון" הורה לי.
עמדתי תוהה עדיין אם זה מתיחה, או שהוא באמת מתכוון שהאמבט המגרה הזה שהוא הכין באמת רק בשבילו.
"את לא הולכת?" הוא הסתובב לעברי, פותח את חלוק המגבת שלו.
"אייש… את רוצה לראות אותי ערום?" שאל בכנות מסובב את גופו כלפיי.
"מממההה?" צעקתי בבהלה, מסירה את מבטי ממנו.
"אני נכנס לג'קוזי ערום" הודיע לי, פושט את חלוקו, שמעתי את קול החלוק נזרק על הרצפה, ורצתי בבהלה לאמבטיה נועלת את הדלת, ונשענת עליה נאנחת בפחד ובאכזבה.
"איזה רומנטי ואיזה בטיח!!" אמרתי לעצמי מול המראה.
"הוא לא רוצה להשלים אתך דסי! תכניסי את זה לעצמך למוח!" דפקתי על ראשי עם אצבעותיי.
מורידה את בגד הים שלי ונכנסת למקלחון.
"יאונג'ה, יאונג'ה, ג'סט בי מיי גירל…" שמעתי אותו שר.
"ג'סט ביי מיי גירל?" חזרתי אחרי מילותיו מגחכת.
"אני לעולם לא אהיה יור גירל!!" צעקתי בטעות.
שמעתי תזוזת מים, מדמיינת אותו משתכשך לו בכיף במים החמים…
איזה כפויי טובה!!!!
"אייש!!! אוו!!!" שמעתי לפתע קולות כאב.
הצמדתי את אוזני לדלת, מקשיבה טוב.
"אך…" הוא נאנח.
שמעתי שוב קולות מים.
"אוקיי עכשיו הוא נכנס" הודעתי לעצמי.
"כדאי לצאת?" שאלתי את עצמי מתחבטת.
"יאונג'ה יאונג'ה…" הוא המשיך לשיר.
"אוקיי, אז הוא בפנים, והכל בסדר…." הרגעתי את עצמי.
אספתי את שיערתי הרטוב לקוקו עם שמונצים ארוכים בצדדי אוזני, והידקתי את חלוק המגבת שלי מעל בגדיי בתחתונים.
פתחתי את הדלת בזהירות, מציצה החוצה.
ראיתי את ראשו הבוהק לאור הירח, כשגופו כולו בתוך המים ורק כתפיו מציצות מעל המים.
נאנחתי, ופניתי למיטה.
"לפחות את המיטה אני אתפוס הפעם…" ניסיתי לעודד את עצמי נשכבת על כולה, ופורסת את רגלי הכי רחוק שיכולתי.
נרדמתי מהר מאשר חשבתי, וחלמתי על בריכה ענקית עם ג'קוזי שכולה שלי, והוא עומד בצד וצופה בי בקנאה כיצד אני נהנית, אך אני, לא מביטה אפילו, אני שקועה בתענוג, והוא רק עומד בצד…

שמונה בבוקר, יום שלישי במלון:
ניסיתי לצוד את השמיכה ברגלי ללא הועיל, היא החליקה למטה בלי שיכולתי להספיק לתפוס אותה.
קמתי כשעיני סגורות עדיין ממששת את המיטה באיתור אחר השמיכה.
בעודי ממששת עלתה ידי על מקום מוזר במיטה בו במזרון היה עשוי מעור חלק, כשעליתי עם ידי להרגיש את המקום המוזר, הרגשתי חפצים הבולטים על אותו משטח עור, בחפץ אחד היה חור גדול ובתוכו הרבה ריבועים מחוברים משני הצדדים, ומעליו עוד בליטה, קצת יותר מעוקלת למעלה, ובה שתי חורים…..
"מה את עושה!!!!!" שמעתי צרחה ממש לידי.
פקחתי את עיני בבהלה, מוצאת את ידי ממששת על אפו של סיד.
"אווו…" עזבתי את אפו מתרחקת במהירות.
"מה את מנסה לעשות?" שאל, מכווץ עיניו כלפיי.
"כלום!" אמרתי מהר.
עיני סקרו את גופו, הוא לבש חלוק מגבת כמוני, אבל איכשהו עיני נעצרו על מקום מאוד אינטימי בגופו.
הוא הביט בי בשאלה, מביט על גופו, באמצע חלוק המגבת שלבש, נפח שסע גדול שחשף את כל רגלו עד כמעט הסוף…
"אה!!!!" הוא צעק בבהלה וכיסה את רגליו בחלוק.
"איפה את מסתכלת?" כעס עלי.
"אני? מה אתה יושן עם חלוק מגבת?" צעקתי חזרה.
הוא נאנח, "גם את ישנה עם חלוק מגבת!" החזיר לי, מצביע על רגליי שבצבצו מתחתיו.
"אבל יש לי בגדים תחתונים מתחת!" אמרתי בתוכחה, מרימה מבלי משים את החלוק חושפת את תחתוני בצדי מותניי.
הוא הוריד את עיניו מביט על רגלי.
"היי, על מה אתה מסתכל!" צעקתי בכעס, מכסה את רגלי.
"את הראית לי!" הצדיק את עצמו.
קמתי מהמיטה והתארגנתי.
יצאתי כעבור חמש דקות לבושה ומוכנה, ירדתי למטה לאכול, משאירה אותו בחדר לבד.
כשהגעתי לשם פגשתי עד מהרה את שרהלה וחנצ'ו.
הן נופפו לי לשלום מקצה חדר האוכל, מעמיסות על צלחותיהן אוכל לרוב.
"היי!" אמרתי בשמחה כשפגשתי אותן.
"מה קורה?" חנצ'ו סקרה את בגדיי בקפדנות.
"בסדר…" עניתי בחצי עין.
"מה קרה?" שאלה אותי שרהלה.
"אהבתי את מה שלבשת!" אמרה חנצ'ו כבדרך אגב.
הבטתי על בגדיי, היו לי מכנסי סקיני קצרות בצבע טורקיז, ומעליהן חולצה לבנבנה שקופה מבד נשפך עם שתי כפתוריי זהב, ונעלי היו אולסטר עדינות בצבע לבן, עם פסי טורקיז.
"תודה.." אמרתי.
"מה קרה?" החזירה חנצ'ו את הנושא.
נאנחתי, הן הביטו עליי ברחמים.
"אל תשאלו איזה אגואיסט הבן אדם הזה!" אמרתי לפתע כמעט בצעקה.
יד הונחה על כתפי, הסתובבתי במהירות.
"גם, אם את רוצה לרכל עליי, תעשי את זה בסביבה שקטה, בשקט!" זה היה סיד.
הורדתי את ידו מכתפי בכעס.
"אני אדבר עליך מתי ואיפה שארצה!" נזפתי בו.
ראיתי איך הוא מתחיל לכעוס, פיו התכווץ בזעם ועיניו הישירו מבטן אלי.
"בואי" אמר ולא יסף, הוא תפס בידי וגרר אותי אחריו למול כולם אל חצר המלון.
"אני יכולה ללכת לבד!" אמרתי מנסה לחלץ את ידי מאחיזתו האיתנה.
יצאנו החוצה, הרוח העיפה את שערותינו הצידה, הוא הוביל אותי למקום שקט ועזב את ידי, נעמד מולי.
השתרר שקט ביננו, הוא רק הביט בי במבט שלא יכולתי לפרשו.
"דסי… אאני.." הוא החל לגמגם בלחץ.
לא יכול להיות….
אולי הוא…
הוא? אוהב אותי?!
הבטתי בעיניו, גם אם הוא יגיד שהוא אוהב אותי, עדיין, אני לא חושבת שיש לי משהו אליו, כך ש…
"דסי…." הוא החל, עמדתי קשובה לכל מילה שלו.
"דסי… כל חיי היה לי חדר משלי!" התחיל.
אני כבר לא חושבת שהוא בכיוון שלי…
"אוקיי. ו…"
"ולכן, אני רגיל לזרוק דברים על הרצפה, להרגיש כאילו הכל שלי, זו הפעם הראשונה שאני חולק עם מישהו….. מישהי…. חדר, את מבינה?" הוא היה ניראה לרגע מסכן.
"נו…." הרמתי גבה למעלה.
"תנסי להתחשב בי לכמה ימים…" אמר לי.
"אני אנסה…" אמרתי בספק.
"יופי תודה!" הוא היה נראה שמח במיוחד.
לפתע הוא התקרב אליי ונתן לי חיבוק.
מצמצתי יותר ממאה פעמים לשנייה, מרגישה את חום גופו עוטף אותי מכל צד, ואת סנטרו נשען על כתפי בחוזקה.
למה אני מרגישה ככה?
פתאום החלו דפיקות ליבי למהר, והחיבוק הארוך שהייתי שרויה בו לא רציתי שייגמר.
"מה הם עושים?" שאלה חנצ'ו את שרהלה כשהביטו בנו מתחבקים מרחוק.
"מתחבקים…" שרהלה ענתה לה במנגינה רגועה.
"ו…" חנצ'ו הביטה מרימה גבה בשאלה.
"ומתנשקים…." הוסיפה שרהלה מחייכת.
"הם לא…." עצרה אותה חנצ'ו.
"דומדה אימנידה!" (אני צוחקת) אמרה שרהלה בצחוק.
"היא בכלל אוהבת אותו? שאלה מגלגלת את שיערה באצבעותיה.
"היא לא!" ענתה חנצ'ו מיידית.
"אז מה יש להם, בכלל מה זה ענייננו?" שרהלה נכנסה חזרה לחדר האוכל, וחנצ'ו אחריה.
הוא הפסיק מחיבוקו, מחזיק בכתפיי.
"בואי נתחיל התחלה חדשה!" אמר לי את המשפט שכל כך רציתי לשמוע.
"מעכשיו את תנסי להתחשב בי כמה שאת יכולה, אוקי?" הוא הביט בי, מצפה להסכמה.
מה? חוצפן, אני להתחשב בך? ומה אתך? אתה לא תתחשב בי? לך לעזאזל!
"אתה גם תתחשב בי?" שאלתי בתמימות.
חיוכו נעלם ביו רגע.
"מה? לא ציפית שרק אני אתחשב בך נכון?" הרמתי גבותיי בפליאה.
הוא נאנח, מביט לצדדים.
"את יודעת מה? עזבי…" אמר לפתע ונכנס למלון חזרה.
"מה?" הייתי מופתעת יותר ממנו.
נכנסתי למלון כשחנצ'ו ושרהלה מתקיפות אותי.
"נו, מה הוא התוודה שהוא אוהב אותך?" שרהלה קפצה עלי.
"כן, הוא אמר לך שהוא אוהב אותך?" הוסיפה חנצ'ו.
"לא, לא, תרגיעו!" אמרתי וסיפרתי להן מה היה.
"מנובל!" אמרה חנצ'ו מביטה בציפורניה.
"חמוד, ניסה להטעות אותך" הוסיפה שרהלה ומשכה בכתפייה.
"אייש…." נאנחתי.
"היי קלטו!" קראה לפתע חנצ'ו, הסבנו עיננו לעבר הכניסה.
חבורת בחורים נכנסו למלון, אחד מהם גבוה ביותר עם שיער חום מקורזל, אחד עם שיער בלונדיני חלק עם גוונים צבעוניים, ואחד שהיה נראה פשוט מושלם, היה לו שיער חום שחור מבולגן קצת, ועיניים גדולות (יחסית לאסייתי), פיו היה קטן, שפתיו היו מלאות, ולחייו היו עדינות וחלקות.
"מי זה?" שאלה חנצ'ו עם ללבות בעיניה.
"קאי!" שמענו לפתע צהלת שמחה, זה היה בק היון, השותף של דונגהא לחדר, דונגהא התקרב לעבר החבורה מחייך אחריו.
בקהיון קפץ על חבריו בחיבוק קבוצתי, כשדונגהא מקיף את כולם בזרועותיו.
"איזה חמודים!" אמרתי, שום תגובה לא נשמעה לידי.
הבטתי על חנצ'ו, היא הייתה מרוכזת בהם כל כך שאפילו כשאמרתי לה ששותפה לחדר קורא לה היא לא שמה לב.
"חנצ'ו!!!!" קראתי לה בקול בתוך האוזן.
היא קפצה על מקומה מביטה בי במבט של 'מה עכשיו?'.
"קיוהיון קורא לך!" אמרתי לה, מצביעה לאחורי.
היא הביטה אחורה, קיושן הביט בה וסימן לה בידו שתתקרב.
"אוף" היא נאנחה ולא הבנתי למה, היא פנתה לקיושן.
"תקשיבי, אני וחבריי צריכים להתאמן היום עד מאוחר יש לנו מופע מחר, אז אני אחזור מאוחר לחדר" הודיע לה.
"מה אתה מודיע לי?" עצמה עיניה ופתחה אותן לאט, לאט, בקרירות.
"יש לך מפתח? תבוא ותפתח.." היא כבר רצתה לזוז משם למקום הצפייה הקודם שלה.
קיושן תפס בידה.
"מה?" היא הסתובבה עצבנית.
"אני רוצה שאת תשמרי על המפתח" אמר לפתע, היא סובבה ראשה אליו בהפתעה.
"אני חושב שאאבד אותו במהלך האימונים, אז אני מעדיף שאת תשמרי עליו…" הוא היה נשמע מתחמק.
"טוב" הסכימה במהירות, היא נטלה מידו את המפתח וחזרה לעמוד לידי.
"הוא כבר הולך?" שאלה אותי כששמה לב שהקבוצה החמודה עומדת להמשיך בדרכה לחדרים.
"את מתכוונת, הם כבר הולכים?" תיקנתי אותה מצחקקת.
"מה את יודעת?" היא תקעה בי מבט מוזר, ונעמדה ליד הקבלה.
הקבוצה פנתה לקבלה לקבלת מפתחות, הבטתי עליהם, אהבתי את כולם, כולם היו נראים אלגנטיים ויפים, לפתע נעצרו עיני על דונגהא שפטפט עם הבלונדיני שבחבורה.
חיוך נמרך על שפתיי בלי שהבחנתי, המשכתי לצפות בו מדבר, כשלפתע קלטתי את חנצ'ו נעמדת לידם דיי קרוב.
"מה היא עושה?" לחשתי לעצמי, ומיהרתי אחריה.
"שלום" שמעתי את הבחור 'המושלם' פונה לקבלה.
שמתי לב שחנצ'ו נדרכת למשמע קולו.
"אני קאי" הצביע על עצמו.
"אז זה השם שלו.." אמרתי לעצמי בלחש.
"וזה סהון" הוא הצביע על זה שדיבר עם דונגהא.
"חמוד!" אמרתי מביטה על הבלונדיני שלפתע תפס את מבטי, הסרתי עיני מביטה באייפון הכבוי שהחזקתי ביד לעת מצוקה.
"אני די אוו" שמעתי אחד נמוך אומר לפקיד.
"ואני צ'אניאול" הוסיף הגבוה מכולם, בעל השיער המקורזל.
"כן, בבקשה, הנה המפתחות שלכם לחדרים" הפקיד הגיש להם מפתחות, לא יכולתי לזהות את המספר שעל המפתחות, אבל ראיתי את חנצ'ו רושמת באייפון משהו אז סמכתי עליה.
החבורה נפרדה לשלום מדונגהא וקיושן שהצטרף אליהם כמה דקות אחרי שדיבר עם חנצ'ו, ופנו לעלות למעלה לחדריהם, סוחבים הר של מזוודות לעבר המעלית.
דונגהא נשאר לדבר עם קיושן ליד הקבלה, ואני נשארתי ליד ספות הלובי מביטה מרחוק.
חנצ'ו קלטה אותי, והתקרבה אלי מאושרת.
"מה קרה?" שאלתי למראה החיוך על פניה.
"אני יודעת איזה מידה יש לו בז'קט!!!" צרחה לי באוזן.
"מה???" שאלתי נדהמת.
"הוא החזיק אותו ביד, אז יכולתי להציץ ולראות את המידה!" היא צהלה ושמחה.
"אוקי, ו.."
"מה? את לא קולטת? זה המידה של הז'קט שלו!!!" צרחה בטון של מעריצה מבטן ומלידה.
דונגהא וקיושן הפנו מבטם לעברינו, חייכתי בהתנצלות.
קיושן הניד ראשו בייאוש כלפיי חנצ'ו ועזב את המקום, דונגהא הביט בי מכווץ את גבותיו ועיניו יחדיו.
"דסי?" קרא בפליאה.
"היי" עניתי מנופפת בידי.
הוא התקרב לעברי, חנצ'ו העיפה לי מבט ועזבה את המקום גם, ואין לי מושג איפה שרהלה נעלמה לפני רבע שעה עם בחור גבוה אחד אדום שיער גם הוא.
"מה נשמע?" שאל אותי מחייך, מכניס ידיו לכיסים.
"בסדר גמור!" עניתי בחיוך, "תגיד מי אלה שדיברת איתם?" שאלתי.
"אה! הם, אלה אקסאוו, הם להקה דיי חדשה, אבל הם יפים נכון?" הוא הביט בעיני מחכה להסכמה.
"כן… חברה שלי לגמרי התאהבה בהם!" אמרתי לו.
"באמת? במי?"
"בזה הגבוה, אהה.. נראה לי קוראים לו קאי.." אמרתי בהיסוס.
"קאי?" הוא העביר את ידו על הפוני המלא שלו.
חתיך…
הנהנתי.
"כן הוא באמת יפה" הסכים איתי.
"כבר אכלת?" שאל.
"עוד לא.." אמרתי בביישנות.
"אז יאללה בואי" הוא תפס בידי וצעדנו יחד לעבר חדר האוכל.

לאחר כרבע שעה שביליתי עם דונגהא בחדר האוכל, נכנסה לפתע שרהלה לחדר האוכל, יכולתי להבחין שפניה אדומות, והיא מתחמקת ממישהו.
נפרדתי מדונגהא ופניתי אליה במהירות.
"היי שרהלה!" אמרתי.
"היי" אמרה לי קצת מבוהלת.
"מה קרה?" שאלתי.
היא העמיסה על צלחתה אוכל בכמויות גדולות, "בואי אני אספר לך" היא פנתה לאחד השולחנות הריקים והתיישבנו שם.
"מה קרה?" שאלתי כשהיא החלה לטחון.
היא בלעה את האוכל בפיה וניגבה את פיה במפית.
"דסי אני לא יודעת מה לעשות!" אמרה לפתע מתוסכלת.
"מה קרה?" שאלתי שוב.
"טוב אז ככה, את בטח כבר יודעת שאני מעריצה של שיוון"
"נו?"
"אני גם איתו באותו חדר… אבל בחדר מולנו יש איזה בחור אחד ש…" היא התקשתה לדבר.
"ש?"
כבר חשבתי לעצמי, היות ששיוון מתייחס אליה בתור מעריצה אז היא כבר חשבה להתאהב במישהו אחר…
"אז את מאוהבת בו?"
"לא… זה לא זה…" הרגיע אותי מהר.
"אז מה?" לחצתי עליה.
"הבעיה היא שהוא מאוהב בי…" היא אמרה את זה בלחש, ובקושי יכולתי לשמוע אותה.
"נו ו…" הרמתי גבה.
"ו.." היא הניחה את אצבעותיה על פיה.
"התנשקתם?" שאלתי רגועה.
"ששש!!!!" צרחה עליי פתאום.
"אוקיי…" אמרתי בלחש, וגלגלתי את עיני למעלה.
"כן, הוא נישק אותי…" היא אמרה לי במבט חולמני.
"נו, ו…" שאלתי כאילו אצלה הכל בסדר.
"את לא מבינה, אני מרגישה כאילו בגדתי בשיוון" היא אמרה לי עם מבט של עצבות ושמחה באותו הזמן.
"אני לא רואה שאת כל כך עצובה" אמרתי מצחקקת.
"נכון, גם אני אוהבת אותו, אבל גם את שיוון אני אוהבת, ושיוון היה ראשון"
"תקשיבי, לכי אחרי מי שאת חושבת שיש לך סיכוי איתו.." אמרתי.
"זהו, ששניהם יכולים להיות איתי, אני לא יודעת.." היא נשכה את שפתייה.
"את יודעת מה, תמשיכי עם הבחור שנישק אותך, ואחר כך אם הוא לא רציני פשוט תחזרי לשיוון"
"אבל!" היא רצתה למחות אותי.
"אבל, את לא מספרת לשיוון שאת איתו" המשכתי אותה.
"טוב, אוקיי" היא הסכימה.
"יופי, בהצלחה!" אמרתי ונתתי לה כיף פונה לעלות לחדרי.
פניתי למעלית הקרובה ביותר, ונכנסתי, המעלית כמעט נסגרה כשראיתי את דונגהא רץ בכל כוחו ותוקע את ידו בין שתי דלתות המעלית.
"סליחה