ניו יורק 3/>
אם היית כאן ולא היית עכשיו בניו יורק,
אם ידך הייתה מחממת ראשי, ולא הייתה מתחממת ע"י השוקו האהוב עליך שאת בוודאי שותה עכשיו,
הייתי אומר לך כמה אני אוהב אותך, כמה אני מתגעגע למגע ידיך…דברים שלא היית יודע, דברים שלא הייתי מרגיש בהם אם לא היית טסה לניו יורק.
אם היית כאן, בוודאי לא הייתי קם מוקדם בבוקר, אלא הייתי נשאר לישון לצדך,
אבל עכשיו כשאת לא אני קם להתפלל, שתחזרי…
אני מתפלל שתתקרבי…
אם היית כאן בוודאי היינו פושטים את הבגדים ונכנסים לים למרות שבימים האלו המים כל כך קרים,
ולא הייתי נשאר לבד, בוהה במים כיצד הם זורמים, ממשיכים הלאה לאחר שהם נסוגים לאחור, שלא כמוני שנתקע בעבר, באותה נקודת זמן…
כי את מבינה חיי מתחלקים לשתי תקופות זמן,
חיים אתך,
חיים בלעדייך.
אם היית כאן,
כנראה הייתי עטוף בזרועותיך,
והייתי אומר לך שהכי פשוט וקל לי כך,
כ זהו המקום שאליו אני שייך…
אם היית כאן,
הייתי אומר לך שאני אוהב אותך.
ועכשיו כשאת לא,
ליבי שבור.
אך אני לא מרים ידיים,
כי אם הלבבות שלנו אף לא היו נשברים,
לא הייתה שמחה גדולה באיחוי שלהם מחדש.
ועם התקווה הזאת, עם המילים שלך שלא עוזבות אותי למרות המרחק והשתיקה,
אני קם ממקום מושבי, מרים את שפורפרת הטלפון ואומר לך-
"תחזרי…" אני שומע את הנשימות החלשות שלה, ליבי מתכווץ.
"רם…למה אתה מתקשר?" אני שומע את קולה השבור והמאופק,
"אני לא יכול בלעדייך…בבקשה קחי את הטיסה הכי קרובה ותחזרי הביתה, תחזרי לזרועותיי." אני לוחש לה כאילו זו תפילה,
"רם אני לא יכולה…." אני יכול לשמוע את דמעותיה, וליבי מתכווץ אף יותר.
"אמרת לי שאין דבר שאין ביכולותינו לעשות…."
"רם…זה לא מתאים…אני מבקשת שתפסיק ליצור איתי קשר, אנא ממך…." היא אומרת בקול מתחנן, ואני תוהה לעצמי אם היא גם מסוגלת לשמוע את דמעותיי,
"מה קרה? מה קרה לשירן שלי שאף פעם לא מרימה ידיים?!"
"אני לא אוהבת אותך יותר…הכרתי מישהו…." היא אומר בקול מהוסס, הטלפון נשמט מידי ואני שומע את קולה המלטף בוקע מהשפופרת,
"רם? רם?…" ואני עומד, שותק, רועד.
הלב שלי שבור, הלב שלי מוזנח…מחכה שהיא תטוס חזרה מניו יורק ותאחה אותו מחדש.
תגובות (2)
ממש יפה<3
תודה 3>