אוהבת אותך אפילו ש..פרק41

פרק 41

" דולב ראית את החולצה הסגולה שלי אולי ? " נכנסתי לחדר שלו ופתחתי את החלונות בתנופה, הוא פשוט ישן במאורה.
" ממ ?" הוא המהמם מתחת לשמיכה ולא הרים את ראשו לעברי אפילו.
" נו ראית אותה ? " שאלתי והתקרבתי אל מיטתו , מעיפה את השמיכה ממנו.
" לא קרצייה לא ראיתי את החולצה הסגולה והמחורבנת שלך " הוא אמר והסתובב עם גבו אלי , מכניס את ראשו מתחת לכרית.
פתאום שמעתי רעש של מים זורמים מהמקלחת שבחדר שלו.
" דולב מי מתקלח ? " שאלתי אותו והתיישבתי לידו על המיטה.
" אלמוג " הוא אמר ועדיין לא הרים את ראשו אלי.
" מה ? " צעקתי וקמתי מהמיטה. הוא התרומם למצב ישיבה ונאנח. " דיי לא אמרנו שאת בסדר עם הקטע שלנו ? " הוא אמר והעביר יד בשיערו.
" בסדר אבל למה אתה מזדיין איתה חדר לידי ? " התעצבנתי.
" לא שכבנו שני " היא אמרה. לבושה במגבת לבנה , השיער הרטוב שלה מטפטף על הרצפה.
" לא דיברתי איתך " אמרתי לה ונתתי בדולב מבט כועס. הוא התעלם וקם לעברה.
" בוקר טוב " הוא נשק לה על השפתיים. דוחים.
גלגלתי את עיני ופניתי לצאת משם. " שני , " שמעתי אותה קוראת אחרי. הסתובבתי אליה בחוסר הבנה. " החולצה הסגולה שלך " היא אמרה והושיטה לי אותה. לקחתי את החולצה ויצאתי משם.

" היי " אמרתי ונכנסתי לתוך המכונית של לירן, נושקת לו על הלחי ומתיישבת במושב לידו.
" הלו מזה הנשיקות האלה יש לי חברה מותק " הוא אמר ואני צחקתי. " יש לי דה זוו " הוא אמר אחרי כמה שניות. " גם לי. עכשיו שאני חושבת על זה , מצחיק שהיית איכשהו עם שתי החברות שלי אחרי שהיית איתי " אמרתי לו והוא סובב את מבטו אלי.
" את יודעת שזה לא ככה "
" אני יודעת " חייכתי אליו וחיברתי את האייפון למערכת שלו. הפעלתי את אחד השירים האהובים עלי והגברתי.
לירן זמזמם את מילות השיר ואני נשענתי על החלון.
" תגיד , אתה שונא את אלמוג ? " שאלתי אותו בלי לחשוב יותר מידי. הוא שתק קצת.
" כבר לא " הוא אמר והביט בי קצרות.
" אתם מדברים ? " הוספתי .
" לא יודע , יצא לנו לדבר כמה פעמים " הוא אמר והאייפון שלו צלצל. " תעני " הוא אמר לי. " אני נוהג "
הוצאתי את האייפון מהכיס שלו ועניתי , עוצרת את השיר באייפון שלי.
" אחי , אתה לא תאמין איזה לילה היה לי אתמול "
" היי בר " גיחכתי .
" הא שני , תעבירי לי את לירן " הוא אמר והקול הנלהב שהיה לו מקודם הפך לקריר.
" בוקר טוב גם לך בר " אמרתי " לירן נוהג עכשיו " הוספתי.
" טוב תגידי לו שיחזור אלי " הוא אמר וניתק.
" בר אמר שתחזור אליו " אמרתי והחזרתי את האייפון לכיס שלו.
" מפתיע שהוא ער בכלל בשעה הזו " הוא צחק .
" כן. אתה לא תאמין איזה לילה עבר עליו אתמול " סיננתי.
" איזה לילה ? " הוא גיחך והביט בי.
" לא יודעת. אולי תחזור אליו ואז שנינו נדע איזה לילה " אמרתי, פותחת את החגורה שלי.
" קנאית " לירן צחק והוציא את החגורה שלו גם , פותח את הדלת ויוצא. יצאתי גם והוא נעל את המכונית.
" הוא אפילו לא אמר לי בוקר טוב " מלמלתי בזמן שהתקדמנו לכיוון שער בית הספר.
" אויש שני , אז הוא לא אמר לך בוקר טוב.. " לירן אמר וחיבק את נועה שבדיוק נעמדה לידנו.
" בוקר טוב חיים שלי " הוא אמר ונשק לה. אחר כך היא חיבקה גם אותי.
" נראה לכם שבר ומיטל חזרו ? " שאלתי כשנכנסו בשער.
" למה את חושבת שהם חזרו ? " נועה הביטה בי . " בר לא אמר לה בוקר טוב.. " לירן גיחך.
" איזה מציק אתה אוף " נאנחתי בזמן שהם צחקו.
" אני צריכה לשירותים שנייה , תיכנסו לכיתה אני תכף באה " נועה אמרה במהירות ונבלעה אל תוך שירותי הבנות.
לירן הביט אחריה . " בזמן האחרון היא כל שנייה רצה לשירותים. אתמול ישבנו אצלי ובאמצע נשיקה היא ברחה לי " הוא אמר וחייכתי חיוך מגחך.
נעמדנו מול הכיתה שלי , זה אחד השיעורים שאני לומדת בנפרד מהם.
" ובקשר לבר ? הוא בא ואמר לך שהוא רוצה שתנסו , ואת זאת שאמרת לו שיעזוב אותך בשקט נכון ? אני לא מבין למה עכשיו היחס שלו אלייך מפריע לך " הוא אמר.
" אתם אשכרה שתי רכלניות קטנות הא ? " שאלתי אותו ופניתי להיכנס לכיתה.
" אולי, אבל תחשבי על זה " הוא אמר והלך משם. משאיר אותי לחשוב על זה.

הפסקה,תודה לאל .שיעור ביולוגיה הזה נראה כאילו הוא לא הולך להיגמר אף פעם.
ישבתי בספסל הקבוע שלנו בחצר , הגשם בדיוק הפסיק מקודם וקרני שמש קטנות החלו לבצבץ.
״ מה עושים היום ? ״ נטלי שאלה אותי כשהתיישבה לידי מחוייכת מתמיד.
לפני שהספקתי לענות היא הוסיפה ״ האמת שיש איזה שהיא מסעדה ממש טובה בתל אביב שבדיוק נפתחה , מה את אומרת ? ״ היא שאלה בצפייה . אפשר להגיד לא לפרצוף הזה בכלל ?
״ מתאים לי מסעדה . נגיד גם לנועה ״ אמרתי ולקחתי ביס מהסנוויץ שלי.
״ ברור , איפה היא אגב ? לא ראיתי אותה כל ההפסקה ״ היא אמרה וחיפשה אותה במבטה .
״ היא אמרה שהיא קונה לעצמה קרואסון ובאה ,בטח יש תור בקיוסק ״ לירן אמר מהצד השני של הספסל.
צליל של הודעה מהאייפון שלי . היא ממאור . היא ממאור ????? מישהו קם מתחיית המתים .
׳ קטנה , אני מצטער כנראה שנישאר בחול עוד כמה חודשים , אולי יותר . אני באמת לא יודע . אנחנו צריכים לתמוך בסבא שלי עכשיו שהוא לבד..קשר מרחוק זה לא אופציה . אני מצטער ׳
קראתי את ההודעה פעם נוספת , מנס לעקל את מה שכתוב שם.
הוא נעלם . לא שמעתי ממנו שבוע וחצי . הוא לא ענה להודעות שלי . ועכשיו הוא גומר את זה. הוא נפרד ממני . אני לא מאמינה .
קראתי שוב , רק כדי לוודא שאני לא מדמיינת .
״ אני חיבת לרוץ לשירותים ״ מלמלתי וקמתי שם , הולכת במהירות לכיוון שירותי הבנות , הדמעות קצת מסנוורות אותי .
נכנסתי לאחד התאים ונעלתי אותו , העברתי יד על פני כדי לנגב את הדמעות שברחו לי ושלחתי לו הודעה בחזרה.
׳ לאן נעלמת כל הזמן הזה ? יכולת לפחות להתקשר , היינו מדברים על זה ׳ ושלחתי .
מטומטמת . מטומטמת.
ההרגשה המכבידה הזו בחזה , שאני לא יודעת איך להסביר . המועקה הזו . מהתא הסמוך נשמעו קולות נישוק , בית ספר של חרמנים.
עברו כמה דקות והוא לא ענה להודעה , ניסיתי לשלוח לו שוב הודעה אבל פתאום לא מצאתי אותו באנשי קשר , או בשיחות .
הוא חסם אותי . החיים שלי כל כך מחורבנים .
וממתי את ראשי בין ידי ונתתי לדמעות לזרום במורד פני.
הצלצול נשמע ואספתי את עצמי , פתחתי את הדלת ונעמדתי מול המראה. כל האיפור שלי נמרח אני נראית כמו גוש פחם עם כל השחור הזה על הפרצוף .
הדלת של התא לידי נפתחה וזוג החרמנים יצא משם .
״ זה לא מה שאת חושבת שני ! ״