שמלה לבנה
היא עומדת מולי חיוך על פניה,
שמלתה הלבנה מתנופפת ברוח,
שערה השחור אסוף על ראשה,
ידה מושתת אל המיים.
אצבעותיה נוגעות בעדינות,
במי האגם הקר,
גופה רועד אך אני לא יכול לגעת באה,
היא כל כך רחוקה אך גם קרובה.
היא מסתובבת אלי,
מסמנת לי להתקרב,
אני מתקרב אוחז בידה המושתת,
מחבק אותה כאילו זה הדבר היחיד בעולם כולו.
תגובות (1)
*בה (באה)
זה עדין ויפהפייה *-*