כשהלכת- סיפור אהבה עצוב – פרק שמיני
לפתע דלת החדר נפתחה והרופא נכנס .. מבטו היה קפוא ונראה היה שהוא בכה..
"אני.. אני צריך.. אני צריך לדבר עם האמא לבד" גמגם
הם יצאו.. משהו פה הריח לי לא טוב..
כעבור 10 דקות שמעתי צרחות..
'מההה?!???? לאאאאאאאא!! זה לא יכול להיות!!! היא כל כך צעירה!!! החיים עוד לפניההה!! ' זה מה שהצלחתי לשמוע.. זו הייתה אמא שלי.. היא צרחה ובכתה.. לא הבנתי מה קורה. מה לעזזל קורה פה??
לאחר מכן הרופא נכנס..
"היי אני ד"ר רונן ואת? א…"
"דוקטור אל תמרח אותי! מה יש לי ואיפה אמא שלי?! " רציתי לקבל את כל התשובות! כאן ועכשיו!
" ממ.. וואו.. מישהי עצבנית.." ענה בנימה שהרגיזה אותי נורא!!
"מה-יש-לי??????!?" צרחתי וכמעט שנגמרו כוחותיי..
"תירגעי, אסור לך להתעצבן במצבך.." אמר
"ב..במצבי??!? איזה מצב בדיוק??"
"נעמה.. את.. את מכירה את המחלה הזאת.. לוקמיה..?" שאל בחשש והתיישב לידי..
"ס..ס.. סרטן .. סרטן הדם?" שאלתי בחשש , מתפללת שזה לא מה שאני חושבת שזה..
"אני מצטער.. את נושאת את המחלה.."
תגובות (1)
תמשיכי