כשהלכת -סיפור אהבה עצוב- פרק שביעי

בהפסקה ישבתי על ספסל בחצר ושיחקתי באייפון.. לפתע, כאילו משום מקום ישב לידי אחד הערסים של השכבה.. גיל.. אני לא אוהבת את הטיפוסים מהסוג שלו..
"אז מה מותק.. מה פשר הדבר הזה ששמת על הראש??" אמר וצחק צחוק פראי ,
שמתי לב שחבריו , כל הפרחות , הערסים וכ'ו הקשיבו לנו וצחקו גם הם..
הבנתי שהם שלחו אותו כדי לצחוק עליי.. אבל לי? לי לא אכפת ^___^
" לפחות לי יש משהו בראש " אמרתי בחיוך וקרצתי .. באתי לקום וללכת אך לפתע גל התקרבה.. הוו רק לא היא שוב!! הספיק לי ממנה לכל החיים!!
"מה קרה גברת חציל? קמת מצחיקה היום?" אמרה וכל החברים שלה צחקו
כמה בוגר מצידם.. -__-
"טוב גל , עד כמה שהייתי שמחה להמשיך ולדבר איתך , אני חייבת לעוף ביי" אמרתי ופניתי ללכת, אך מבלי ששמתי לב , היא שמה לי רגל .. נפלתי על הפרצוף.. לא הרגשתי כלום.. אבל כאב לי מאד.. יכולתי לראות שיוצא לי דם מהאף בכמויות אדירות אבל הם.. במקום לקרוא למורה או למישהו .. המשיכו לצחוק ובעטו בי.. יכולתי להרגיש את הרגליים שלהם בין צלעותיי .. כאב לי.. גססתי מכאבים והתפתלתי על הרצפה.. הייתי מכוסה בדם ולאף אחד לא היה אכפת.. לא יכלתי לשאת את הכאב הזה יותר והנחתי לעצמי להתעלף..
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי במקום לא מוכר.. היו מחוברים לי לגוף המון מערכות הנשמה ואמא שלי ישבה לצידי פעם ראשונה בחייה- דואגת.
"א..אמא?" לחשתי בשארית כוחותיי
" נעמה! נעמה שלי!! אני כל כך מצטערת!! אני אמא גרועה!! א.." אמרה בבכי חיבקה אותי בחוזקה.. בחיים לא הרגתי את ההרגשה הזאת.. שאמא מחבקת אותי..
"אמא.. איפה אני?" שאלתי , מחזיקה בידה חזק, שלא תעזוב אותי גם היא..
"את בבית חולים מתוקה שלי.. כמה ילדים היכו אותך כמעט עד מוות ואני לא הייתי שם בשבילך .. אני אמא גרועה אני יודעת!!" המשיכה לבכות
" זה בסדר אמא.. זה בסדר.." אמרתי כדי להרגיע אותה.. אבל בתוך תוכי אני יודעת, שום דבר לא בסדר.. נזכרתי בהכל.. בצעקות .. איך שהתחננתי שיעזבו אותי.. שהרגשתי שאני הולכת למות.. אבל לאף אחד לא היה אכפת.. לאף אחד..
לפתע דלת החדר נפתחה…