ואתה … אתה לא אוהב.. פרק 2

"עדן?" שמעתי מישהו קורא לי. היסתובבתי והייתי בשוק של החיים.
זה היה מוזר מאוד אפילו… שהייתי קטנה לפני שגרתי פה גרתי ברחוב ושם פגשתי אותו הייתי רק בת 13 לא ידעתי מי הוא וגם היצטערתי שגיליתי מיהו…
תכירו את לירן מועלם כן העבריין הידוע, עד גיל 14 הייתי חיילת של המשפחה שלו הייתי מאוהבת בו כל כך אבל לו לא היה אכפת.
הוא התייחס עליי כמו לחיילת רגילה אימן אותי ככה, דיבר עליי ככה התנהג עליי ככה.
והכי כואב זה שהוא ידע מה הרגשתי עליו ולא היה לו אכפת הלב שלו היה עשוי מאבן עד שעזבתי ככה חשבתי.
ביום שעזבתי הוא נזכר לבוא עליי ולספר לי שהוא אוהב אותי זה שבר לי תלב לדעת את זה אבל זה לא עצר אותי עזבתי ומי שנשאר עם לב שבור היה הוא לא אני…
"מה…מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו . "אנחנו רוצים שתחזרי" אמר "מצטערת אבל אני לא" אמרתי לו "אני רוצה שתחזרי" אמר בקול חלש ,והשפלתי ראש.
הוא הרים את ראשי. ורק אז קלטתי כמה אנחנו קרובים הסתכלתי לו עמוק בתוך עייני וגם הוא לתוך עיניי הוא קירב את ראשו עליי שסיכה לא יכלה להיכנס ביננו.
הוא הסתכל על שפתיי בהתגרות הוא התקרב לנשק אותי. "אחמ אחמ" שמענו קול וכמו אינסטינק היתרחקנו במהירות מובכים מהצב ששר בינינו כרגע.
"כן, סיגל רצית לדבר איתי?" שאלתי שראיתי את סיגל עומדת מולי עם עוד מישהו שאותו לא זיהיתי…
"כן," אמרה לי והמשיכה "זה מיכה, הוא אבא של לירן שכפי שאני רואה אתם זוכרים אחד את השנייה. הם מעוניינים שתחזרי לעבוד אצלם מה את ושבת על כך?" שאלה אותי כולם היסתכלו עליי זאת הייתה הרגשה מוזרה שכולם מחכים לכמה מילים פשוטות שיצאו לי מהפה "עד מתי אני יכולה להחזיר לכם תשובה?" שאלתי במבט מתחנן מיכה נשם עמוק והמשיך "יש לך שבוע" אמר הינהנתי והוא ולירן יצאו לא לפני שלירן היסתכל עליי ואני עליו מבטינו הצטלבו לרגע אבל מיד סובבתי את ראשי, והם יצאו.
סיגל באה לומר משהו אבל ידעתי מזה יהיה 'מי זה?' 'מאיפה אתם מכירים?' 'יש בנינכם משהו?' 'תחשבי טוב טוב לפני שאת מחליטה לצאת אם בחור' ובלה בלה בלה.
לקחתי את התיק שלי ויצאתי לכיוון בית הספר. כל הדרך לא הפסקתי לחשוב עם להסכים או לא. ובמיוחד לא הצלחתי להפסק לחשוב על לירן על מה שקרה או ליתר דיוק כמעט קרה הנשיקה שכמעט קרתה.
בלי ששמתי לב כבר הגעתי לבצפר כומובן באיחור הלכתי מהר לכיתה והמורה הייתה עם הגב ללוח אז התיישבתי במהירות.
"גברת אזולאי מתי בדיוק הגעת?" שאלה אותי "מה זאת אומרת מתי הגעתי אני פה מתחילת השיעור" אמרתי לה "גברת אזולאי, אני לא אשמע שקרים כאלה מדוע איחרת??!" שאלה אותי בעצבים "בואנה נשמה מזה מחזור ההורמונים של ההריון" אמרתי לה "מה הריון?" שאלה אותי בעצבים "אה את לא בהריון, אופסי פשוט הבטן אומרת משהו אחר" אמרתי וכולם צחקו "צאי מהכיתה!!!!" צעקה עליי בואנה נראת כמו עגבנייה רקובה זאתי.
"ביי כפרות" אמרתי ויצאתי לכוון המחששה ראיתי שמה את אביאל אריאל וכל החבר'ה שלהם.
"מה קורה יפים?" שאלתי אותם.
והתיישבתי בינהם "אנחנו מצוין אבל למה את לא בשיעור?" שאל אותי אביאל "המורה העיפה אותי" אמרתי לו "די תנדרי" אמר בציניות ברורה "למה היא העיפה אותך?" שאל אותי "הארוך והמדויק או הקצר?" שאלתי "קצרי עניינים" אמר לי "אז ככה ניכנסתי שהיא הייתה עם הגב ישבתי היא שאלה אותי מתי הגעתי אז אמרתי לה שאני פה מתחילת היעור ואז היא צעקה עליי לא לשקר ולמה איחרתי ואז אמרתי לה מזה המחזור או ההורמונים של ההריון ואז היא שאלה מה הריון ואז אמרתי מה את לא בהריון פשוט הבטן אומרת משהו אחר וצעקה עליי לצאת" סיפרתי בנשימה אחת וחייכתי כמה גיחכו וכמה צחקו אפילו נחנקו כי עישנו ורק אביאלוש יקירי נישמתי צקצק.
"תקשיב אני צריכה לדבר איתך" אמרתי לו ברצנות הוא הנהנן שאני יתחיל "בפרטיות" אמרתי שכולם מסתכלים עלנו ךקח לו כמה שניות "אהההההההההה, אוקיי בואי" אמר לי והלכנו לצד סיפרתי לו מה קרה היום רק ההצעה. לא מה שקרה עם לירן צריך לשכוח מזה.
"קיצר מה אתה אומר כדאי?" שאלתי אותו והמשכתי "מה שאתה אומר מה שאני עושה הדעה שלך היא הכי חשובה ואמיתית שאני יקבל" אמרתי לו "אני חושב ש…"