"עד שתעזוב\עד שתעזבי"-דניאל ולירן♥

הקדמה:
"דיי לירן בבקשה אני מתחננת"אמרתי לו בשקט
"נו דניאל בבקשה בשבילי בואי איתנו"לירן אמר לי במבט מתחננן
"לירן אני לא יכולה לבוא לשם..אף אחד לא סובל אותי כולם כועסים עליי בגלל מה שקרה בזמן שאמא שלי הייתה חולה! הבנות שונאות אותי!! "אמרתי לו בבכי.
"אני נשבע שאף אחד לא יגיד לך כלום!כולם התגגעגעו אלייך חיים שלי!!"לירן המשיך לנסות לשכנע אותי.. "טוב בסדר אני יבוא..אבל רק בשבילך" אמרתי לו נכנעת לעיינים היפות שלו.
"אני אוהב אותך כל כךךךך"לירן צעק ונישק אותי .
"אחמ אחמ" הדלת של החדר נפתחה ואבא שלי עמד בחוץ.."אני לא רוצה להפריע לרגע המרגש..אבל אני צריך לדבר איתך דניאל" אמר ויצא מהחדר, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב הבושות! הזזתי את לירן מעליי סדרתי את עצמי ויצאתי החוצה.
"איפה אביאל?"אבא שאל אותי "לא יודעת,נראה לי שהוא אצל תמרה.." אמרתי
"טוב אז אני יספר לך בנתיים ואחר כך גם לאביאל" אבא אמר "אוקיי.."אמרתי.
" טוב אז קודם כל אני מצטער מאוד על מה שיש לי להגיד אבל תקשיבי עד הסוף זה רק לטובתכם.את יודעת שמאז שאמא נפטרה המצב בבית קשה,ואין לי זמן או כסף לטפל בך ובאביאל,אז אני החלטתי לשלוח את שתייכם לפניימה בצפון..אני מצטער"אמר אבא. והדמעות כבר התחילו לזלוג מעייני.
" מהה??? דניאל את עוזבתת?"יצא לירן מאחורי הקיר של המטבח "את עוזבת אותי פה לבד?אחרי כל מה שעברנו?" ואני לא ידעתי מה להגיד פשוט נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות! לא מאמינה שאבא שלי עושה לי את זה במיוחד אחרי שאיבדתי את אמא,עכשיו גם לאבד את לירן?אני ימות!!
לירן רץ עליי וחיבק אותי חזק ואבא שלי אמר"אני מצטערת כל כך ילדה שלי זה בשבילך אני נשבע..יש לכם שבוע לארוז.."

———–
אני דניאל בת 16 וחצי כיתה י"א מרחובות,עד לפני חצי שנה החיים שלי היו מושלמים! הייתה לי משפחה מושלמת,הייתי מוקפת במלא חברים טובים,היה לי את החבר המושלם.. ואז הכל השתנה שאמא שלי חלתה בסרטן,נהייתי בן אדם אחר,מהבן האדם הכי מאושר וחברתי בעולם נהיית סגורה וקרה לכולם,רבתי עם החברות הכי טובות שלי וכולם התרחקו ממני חוץ מלירן החבר שלי.. שתמיד היה איתי גם שהייתי חרא של ילדה. אני ואחי התאום אביאל התרחקנו כל כך,שתינו השתננו אבל לכיוון אחר אני הפכתי להיות קרה ומגעילה והוא פשוט נהיה אחד שמשחק בבנות יוצא כל יום הוא התחיל לעשן ולשתות ,ואחי הגדול מאור פשוט עזב את הבית והשאיר אותנו לבד. אחרי שלושה חודשים אמא שלי נפטרה,והמצב רק החמיר,אבא שלי שכח מאיתנו אביאל ואני לא מדברים בכלל ואני הייתי כל כך חלשה ועצובה ובודדה לא נשאר לי אף אחד בחיים חוץ מלירן.